טוטם תנין

יכולת וכוח, מודעות וביטוי רגשי
וויתור על שיפוטיות
תזמון, עיבוד וסבלנות
איזון אנרגיה נשית ואמהית
מוות ולידה מחדש


התנין הוא טורף ששמר על צורתו מהזמן העתיק, תנועתו וצורתו הם חלק מסמליות של טורף כארכיטיפ קולקטיבי. תפיסת התנין ציינה טורף מבית, מכיוון שמצוי במיים מדבר גם על טורף רגשי, על איך שאנו טורפים את עצמנו מבפנים.

דרך התנהגותו טוטם התנין מלמדנו הערכה של מה שיש לחיים להציע, המתנות והכאבים.

התנין מלמד אותנו את המתנה של שחרור משיפוטיות דורסנית. שחרור מכעס וחשיבות עצמית. התנין מזכיר לצחוק, ששכחנו את המהות של הדברים, שנקלענו לשכחה ורצינות.

פגישה עם טוטם התנין מלמדת שזה הרגע לשחרר משיפוטיות, חוסר גמישות ומודעות, כדי לאפשר למציאות להתגלות מעבר לערפל הדעה ששמנו עליה. לשמור על גמישות על מנת להתרחב מבעד לגבולות ששמנו לעצמנו בתודעה.

התנין נאבק ונותן את כל כולו מול טרפו ובכך מלמד שאין לנו צורך להידרס על ידי מצבי החיים. וכשניתן, טוב שנעמוד על זכותנו ויכולתנו להאבק בכל הכוח, כאשר אנו מותקפים על ידי סיטואציות דורסניות.

התנין מלמד על סבלנות ותזמון נכון בהתנהגותו, הוא יודע לאכסן את טרפו מתחת למים שיתרכך, מלמד לעבד ולעכל, לפני שאנו מגיבים. התנין מזכיר לנו שלעיתים יש לעכל את התהליכים שאנו עוברים, על מנת לראות ולצמוח מהשיעור שלמדנו.

התנין מלמד תנועה שהיא שקולה מודעת אך גם קלה/קלילה. דרך שחרור משיפוטיות (שמקורה באגו הנמוך), נוקשות וחשיבה מטביעה, אל עבר הערכה נקייה וברורה של המתרחש.

התנין מזכיר לנו שלעיתים חשוב שנעצור ונתבונן במה שלומנו, מה אנחנו מרגישים? מה אנחנו צריכים? מכיוון שאם נעצור ונשים לב איפה אנחנו בחוויה הפנימית שלנו, נוכל להתעורר לדברים לא רצויים שהתחוללו בתוכנו, ומתוך מודעות ובחירה לחזור למרכז שלנו, אם סטינו ממנו.

מפגש עם טוטם התנין גם יכול לבשר שמשהו חמק מהתפיסה. שיש נקודת מבט שלא נלקחה בחשבון, ולכן מראת המציאות שמתגלה איננה מהימנה. התנין מזמין להתבונן ממקום לא שיפוטי וגמיש, על מנת באמת לראות את הדבר שמסתכלים עליו.

במצריים העתיקה התנינים היו סמל לזעם פרעות והתפרעות, אך במקביל גם לסמל לפוריות וכוח בתנ”ך, הוזכרו תנינים כמפלצות אדירות, מעין סוג של אלים קדומים, שנלחמו באלוהים ומרדו בו. הסיפור המקראי מלמד שאינם יצורים שווי כוח לאלוהים, אלא יצירי כפיו.

האם התנינה היא היחידה מבין הזוחלים אשר אשר נכנסת לצום עם ההשרצה, שומרת ומגנה על ביציה. אך מסיבה שאיננה ברורה, היא יכולה גם לטרוף אותם. מכאן שהתנין מהווה גם תזכורת לכך שניתן שקולות פנימיים יהפכו הרסנים.

התנינה מדברת איתנו על העוצמות ההרסניות של האנרגיה הנשית. בחברה המודרנית קיים לעיתים מוניטין בעייתי על נשים והמושפעות ההורמונלית. ויש הרואים במחזור הרס פנימי חודשי. יש נשים הסובלות כאב פיזי ורגשי כל חודש, היות והן חוות מצבי רוח, סערות, תנועה מתוך פזיזות, וחוסר איזון עקב הפרעות כאלה ואחרות.

אך למעשה החוויה ההורמונלית מפתחת אותנו רוחנית בצורה מואצת, בכך שמלמדת אותנו מבפנים, ומאפשרת לנו לראות חוויה פנימית כסמן. לדעת מתי עדיף לחכות, ולא להגיב/ ולא לפעול. מתי מדוייק לנו להתבונן שוב, האם מה שהסעיר אותנו באמת מעליב או מרגיז? מתי נכון לנו לא לדעת ופשוט לתת לזמן ואיתו לגלים לשכוך.

הדבר מתאים לגברים ונשים כאחד, מכיוון שבשני המינים מתקיימת אנרגיה נשית, ולשניהם מחזורים פנימיים, מושפעות הורמונלית ומצבי רוח משתנים.

התנינה מלמדת אותנו עוצמה נשית מנוהלת, דרך המים הפנימיים. החיבור למקורות הרגש(המים), מתוך החוכמה לזהות את העוצמה הנשית הפנימית (גם אצל גברים). ובכך לקחת בעלות על היכולת לבחור בהתכנסות בעת כאב רגשי וסערה, לעכל לפני תגובה, לתת לעצמך את הזמן להרגיש ולהבין, לחשב ולהשיג מבט רחב יותר- ומכאן גם גבוה יותר על מה שהתבוננת עליו.

לתנינים דמעות שתפקידן לנקות את עיניהם, אלו אינן דמעות של עצב, (מכאן הביטוי דמעות תנין) ולכן מפגש עם התנין יכול להעיר אותנו לשאלות האם הגיע הזמן לבטא את הרגשות שלנו? האם אנו מבטאים רגשות מדומים או אמיתיים.

התנין נמצא במים שרק עיניו ואוזניו מציצות מעל פני השטח, כך הוא יכול להמתין שעות ארוכות לטרפו, או לשמור על טרף שהחביא. לכן נכתב שמפגש עם תנין (גם אם בתמונה/ ציור וכו) יכול להצביע על הפוטנציאל ברגע הזה, להתבונן ולהגיע לתבונה ותובנה חדשה. אך גם על כך שחוסר שימוש בהבנות ובתובנות שלנו עלול לטרוף או להטביע אותנו.

בשל הימצאותו של התנין גם במים וגם ביבשה הטוטם שלו מדבר גם על הלידה והמוות. מכוון אותנו להתחלות חדשות, לאנרגיה של לידה ומוות.

בכל פעם שבה אנו נולדים מחדש, מתקיים מוות של משהו ישן. גם כאשר אנו בוחרים, בכל בחירה שלנו יש מוות של כל האפשרויות האחרות. התנין מזוהה עם אנרגיות הלידה הראשוניות, המלמדות שאן מוות ללא חיים וחיים ללא מוות.

כדי שדרך חדשה תיוולד בנו או בחיינו, ועל מנת שנוכל לפנות מקום לצמיחה החדשה, יש לפעמים לתת לדרכים הישנות שבנו למות ולאפשר לחיים חדשים בנו להיוולד.