קטגוריות
טוטמי חיות מימוש פונטיצאלים עבודה עם טוטמים ציפורים שיחות עם הקיום

טוטם שלדג

טוטם שלדג מייצג דיוק, ראייה פנימית ואיזון בין יסודות. השלדג, מלמד ראייה חודרת אשליות,לפתח יציבות פנימית גם בסערות, ולגלות שהאור והעוצמה האמיתיים שלנו נובעים מהמבנה הפנימי של הנפש שלנו.

השלדג הוא ציפור יפהפייה ממשפחת השלדגיים, המונה כ-19 סוגים ו-114 מינים, המחולקים לשלוש תת-משפחות עיקריות: שלדגי נהר, שלדגי עצים ושלדגי מים. בישראל קיימים שלושה מינים (כל מין משתייך לתת-משפחה אחרת): השלדג הגמדי, הפרפור העקוד והשלדג לבן-החזה. רוב מיני השלדגים בעולם (במיוחד תת-משפחת שלדגי העצים, הכוללת למשל את הקוקברה האוסטרלית) חיים ביערות טרופיים ותזונתם מבוססת על חרקים, זוחלים קטנים, צפרדעים ואפילו מכרסמים. גם בארץ, השלדג לבן-החזה מבלה חלק ניכר מזמנו בשדות פתוחים ובצידי דרכים וצד פרוקי-רגליים.

בשל יופיים, צבעיהם המרהיבים ותכונותיהם, בתרבויות רבות נחשבה ראיית השלדג לסימן למזל טוב ולעדות לשפע מתקרב. בתרבות הפולינזית והמאורית בניו זילנד הוא נחשב לציפור קדושה, ובסמליות הנוצרית המוקדמת שימש כסמל להתחדשות רוחנית, טהרה וחיי נצח.

דיוק ויציבות

השלדג צד מתוך עמדת המתנה פסיבית לכאורה. הוא יושב ללא תנועה על ענף מעל המים, מנתח את השבירה של האור, וממתין לרגע המדויק שבו הטרף פגיע. טוטם השלדג מזכיר לנו שאין צורך במאמץ מתמשך ושוחק. להפך, מוטב להמתין בסבלנות בזמן שאנו מתמקדים במטרה, כדי שברגע האמת נוכל לגייס את מלוא האנרגיה לפעולה מדויקת, מהירה ונחושה. מפגש עם שלדג מלמד שהמיקוד עדיף על מאמץ שמייצר שחיקה, מלמד אותנו על חשיבות התזמון, ומזכיר לנו את היכולת הטמונה בנו להוציא אל הפועל רעיונות בצורה חלקה ומדויקת.

כשאין בסביבה ענף, קנה או עמדת תצפית מוגבהת המשקיפה על המים, השלדג מסוגל “לעמוד” באוויר בנקודה קבועה, תוך נפנוף מהיר מאוד בכנפיו, כדי לסרוק את המים ולאתר דגים. יכולת זו מוכרת בעולם המדע כ’רפרוף’ שהיא אחת מצורות התעופה התובעניות ביותר מבחינה מכנית ואנרגטית בטבע.

כדי להישאר תלוי בנקודה קבועה באוויר מבלי להתקדם, השלדג משנה את זווית ההתקפה של כנפיו, מניע אותן במסלול אופקי כמעט, ומייצר כוח עילוי גם בתנועה לפנים וגם בתנועה לאחור של הכנף.

כל זאת בזמן שהראש שלו נשאר סטטי לחלוטין במרחב, והגוף והכנפיים נעים בעוצמה. כך השלדג שומר על פוקוס מושלם על הדגים ששוחים מתחתיו למרות הרוח. מנגנון זה מכונה ‘רפלקס אופטוקינטי’, שהוא מנגנון ביולוגי מדהים לייצוב הראייה, המאפשר לבעלי חיים לנעול את המבט והראש על נקודה קבועה במרחב, גם כאשר הגוף שלהם נמצא בתנועה מתמדת.

בזכות היציבות הזו, השלדג הוא צייד קטלני. מוחו משלב ברגע אחד בין שתי מערכות חישה פנומנליות- העין קולטת את תנועת הרקע ומפצה עליה כדי למנוע טשטוש, בעוד שאיברי שיווי המשקל באוזנו הפנימית חשים בכל הטיה זעירה של הגוף עקב הרוח או תנועת הכנפיים. שתי המערכות הללו משגרות פקודות פיצוי מיקרוסקופיות ומיידיות לשרירי הצוואר. התוצאה מדהימה- הגוף כולו רוטט ונע בעוצמה, אך הראש נותר סטטי, מפולס ומיוצב לחלוטין במרחב

בניגוד לבני אדם, שיכולים להניע את גלגל העין בחופשיות רבה בתוך ארובת העין,עיניהן של רוב הציפורים (ובעיקר של עופות ציידים) מקובעות יחסית בארובות העין. והן לא יכולות “לגלגל עיניים” כדי לעקוב אחרי דג.  כדי לפצות על כך, האבולוציה העניקה להן צוואר גמיש, בעל מספר חוליות רב יותר משל יונקים, המפקס את העין באמצעות תנועת הראש כולו.

אם הראש של השלדג היה זז אפילו סנטימטר אחד במהלך הרפרוף, זווית הראייה שלו הייתה משתנה ללא הרף, חישוב שבירת האור היה משתבש, והוא היה מפספס את הדג לחלוטין. הייצוב הזה מעניק לו יכולת כמו לייזר. לכן ביכולתו לצלול למים במהירות עצומה ולתפוס את הטרף שלו בדיוק מדהים. 

ביהדות ובחסידות היציבות קשורה במהות הדבקות. היות והעולם יכול להיות סוער, משתנה ומסיח דעת (דאגות החיים, הפרנסה והחומר וכ׳ו), המטרה היא שה”ראש”, התודעה הפנימית של האדם- תשאר יציבה וממוקדת והדרך העוצמתית לעשות זאת היא להתבונן במקור האלוהי.

יציבות השלדג אינה נובעת מכך שהסביבה שלו שקטה, אלא מכך שיש לו מרכז כובד פנימי בלתי ניתן לערעור.

כך גם אנו כשאנו מתמקדים בכוח העליון/ בבורא/ ברוח הגדולה/ בקדוש ברוך הוא – שברא את העולם עבורנו ושהוא טוב ומטיב, אנו נוכל לתעל כל מה שמגיע אלינו לריכוז ויציבות בדבקות, היות והביטחון הוא עצמו הצינור לשפע בעצמו 

השלדג נחשב לאחד הציידים היעילים בטבע גם בזכות מבנה המקור שלו. כששלדג צולל מהאוויר למים, הוא מצליח להתגבר על השינוי הפתאומי בהתנגדות במעבר מהיר מסביבה של לחץ נמוך ללחץ גבוה, בזכות המבנה האווירודינמי של המקור שלו. הוא חודר למים באיבוד אנרגיה מינימלי וכמעט שלא מתיז מים. כניסתו של השלדג אל המים חלקה לחלוטין ואינה מייצרת אדוות רעש, שכן כצייד הוא זקוק לשקט מוחלט ברגע הפגיעה כדי לא להבריח את טרפו. 

בהשראת פלא טבע זה, עוצב מחדש חרטומו של קטר הרכבת המהירה. זה קרה כאשר מהנדס הרכבת היפני, אייג’י נקאטסו, שהיה גם צפר חובב הבין שמקור השלדג מאפשר לו לצלול מהאוויר אל המים מבלי ליצור כמעט רעש או אדווה, מכיוון שהוא חותך את האוויר והמים בצורה אווירודינמית מושלמת. הוא עשה זאת במטרה לפתור בעיה של גלי הדף קוליים ורעש עז שנוצרו כאשר הרכבת יצאה ממנהרות במהירויות גבוהות. הוא עיצב מחדש את חרטום הרכבת בדומה למקור הציפור, וכך לא רק שהרעש צומצם משמעותית, אלא שהשדרוג הביומימיקרי הפחית את התנגדות האוויר, חסך 15% בצריכת האנרגיה ואיפשר לרכבת לנוע במהירות הגבוהה ב-10% בהשוואה לדגם הקודם

לראות מעבר לאשליות

כדי לצוד בהצלחה, השלדג צריך להתגבר על שבירת האור של המים ולראות את הדג במקומו האמיתי, ולא במקום שבו המים “מטעים” את העין לחשוב שהוא נמצא. לכן סימל גם יכולת ראייה שחודרת מעבר לאשליה.

כדי לצוד בהצלחה, השלדג חייב להתגבר על אשליה אופטית: שבירת האור של המים מטעה את העין ומציגה את הדג במקום שבו אינו נמצא פיזית. טוטם השלדג מסמל לפיכך את היכולת לחדור מעבר לאשליה ולראות את האמת הצרופה.

הפלא הביולוגי שמקנה לו יכולת זו טמון במערכת אופטית ייחודית. לשלדג יש שני מוקדי ראייה חדה בכל עין, בניגוד למוקד יחיד אצל רוב בעלי החיים. מוקד אחד משמש אותו לראייה תלת-ממדית מדויקת באוויר, אך ברגע שהוא חודר אל המים, נסגר על עינו קרום מצמוץ שקוף המתפקד כעדשת מגע מובנית. 

עדשה זו משנה את מיקוד האור, והשלדג עובר באופן מיידי להשתמש במוקד הראייה השני שלו, המותאם באופן מושלם לראייה חדה מתחת למים. הראייה הכפולה הזו מאפשרת לו לראות את האמת הצרופה בשני עולמות שונים לחלוטין.

בתורות רוחניות רבות מוסבר כי היציבות והדבקות יכולות להעניק לאדם את הראייה הזו. היות ועולם החומר מתעתע בנו ומציג מצג שווא של נפרדות וחוסר קשר, אנחנו יכולים להתבונן על תמונת חיינו ולראות מציאות עגומה, להתעצב ולהתייאש ממה שאנו רואים, בלי לקחת בחשבון שהכל יכול להתהפך לטובה ברגע. הדבקות באמונה ובביטחון מעניקה לנו את הראייה החודרת, כמו של שלדג, שמביטה מבעד למסכי המים והחומר ומזהה את החיות האלוהית האמיתית שמחיה את המציאות בכל רגע, ובכוחה לשנות הכל- כהרף עין.

השלדג מלמד אותנו שיציבות אמיתית אינה ההימנעות מתנועה, אלא היכולת לנוע, לצלול ולפעול בתוך העולם, כשהציר הפנימי נותר קשור ומחובר תמיד למקור יציב אחד.

החוסר הוא כמו המים שמטעים את העין, אך הראייה הפנימית מביטה אל מעבר לו. בחסידות נלמד שניסיון של עניות וחווית חוסר בחיים נבראו בכדי שנתחזק בביטחון ובאמונה בכל רגע, מתוך הבנה שהקושי שאנו חווים נועד להוביל אותנו למקום טוב וגבוה יותר, וזוהי תכליתו המרכזית. המטרה היא לא לשחוק את עצמנו במאמץ לצאת מהקושי אלא להתמקד בטוב להתעודד ולהתחזק.

איזון בין יסודות

אחד המאפיינים המרכזיים של השלדג הוא יכולתו לנוע במהירות מוחלטת בין שני יסודות מנוגדים, האוויר- המייצג את המחשבה, התודעה הגבוהה והאינטלקט, והמים- המייצגים את הרגש, התת-מודע והעולמות הנסתרים. השלדג סימל מגשר עוצמתי בין שני העולמות הללו. הדינמיקה האנרגטית של השלדג מלמדת אותנו כיצד להרגיש ולבטא רגשות בצורה צלולה ומאוזנת, מבלי להיסחף ולטבוע בהם, ומבלי להתנתק בתוך “מגדל שן” מחשבתי. השלדג ניחן ביכולת פנומנלית לצלול אל עמקי המים הסוערים ביותר ולעלות חזרה אל פני השטח, יבש ונקי, כשהדג בפיו.

טוטם השלדג מגיע כדי להדריך אותנו לבצע צלילה מבוקרת אל תוך עמקי הרגש (להסכים להרגיש), לדלות משם תובנה בעלת ערך, ולחזור מיד אל מרחב המחשבה הבהירה. 

טוטם זה, מזכיר לנו שגם אם הגענו למקומות נמוכים וכואבים בחיינו, דווקא משם נוכל לדלות חוכמה חדשה, משאבים והתפתחות שלא היו נגישים לנו בשום דרך אחרת. התבוננו בתקופות משבר בעברכם ותיווכחו כמה ערך הן הביאו לחייכם (שלעיתים ניתן להיווכח בכך רק בהתבוננות לאחור). 

בספרו שפת החיות מסביר החוקר טד אנדרוז, כי השלדג משמש סמל ל”פיתוח יכולות מדיומליות וראייה רוחנית דרך יסוד המים”. לפיו מפגש עם שלדג הוא הזמנה לבחון את הקשר שלנו למקורות מים זורמים, שיכולים לאזן בקלות את שדה האנרגיה שלנו.

כדי לבצע את הצלילות העמוקות במהירות הטבע צייד את השלדג במנגנון הגנה פנומנלי, כאשר הוא צולל מהאוויר אל המים, הוא מגיע למהירות של כ-40 קמ”ש. פגיעה במים במהירות כזו מייצרת כוח האטה (G-force) עצום, (שבקלות היה גורם לזעזוע מוח אצל ציפור רגילה) כדי לשרוד את החבטה, הגולגולת שלו מצוידת בכיסי אוויר מיוחדים ובשרירי צוואר חזקים במיוחד הפועלים כ”בולמי זעזועים” הידראוליים, המגנים על מוחו ועל עיניו ברגע הפגיעה.

היכולת הזו לשמור על יציבות קשורה למיתוס היווני על השלדג, שבעקבותיו ניתן השם המדעי לשלדג הגמדי (Alcedo atthis). המיתולוגיה מספרת על המלך סאיקס שטבע בסערה בים, ועל אשתו האוהבת אלקיאונה, בת מלך הרוחות, שהשליכה את עצמה אל המים בעקבותיו, מתוך חמלה על אהבתם העזה, החליטו האלים להצילם, להצמיח להם כנפיים ולהפוך אותם לציפורי השלדג הראשונות. מאז בכל שנה, במשך שבועיים סביב היום הקצר בשנה, משקיט אל הים את הגלים כדי שאלקיאונה תוכל להטיל את ביציה בקן צף. ימים אלו זכו במיתולוגיה לשם ‘ימי אלקיאונה’ (Halcyon Days), מושג שהפך לסמל של שקט, שלווה ושלום פנימי בלב הסערה.

טוטם שלדג מסמל את היכולת לפתח “חסינות מסערות” ויכולת למצוא מרחב של שקט פנימי מוחלט, המאפשר שלום פנימי והגנה שמימית, גם כאשר הכל גועש סביבנו ובתוכנו.

מפגש עם השלדג מעיר אותנו לעורר את היכולת ליצור זמן של שקט בלב הסערה, ומזמין אותנו לבחון את עצמנו בכנות, האם אנו פועלים מתוך התפזרות וסערת רגשות, או מתוך מרכז שקט ומדויק? והאם אנו מרגישים בטוחים להסכים ולצלול אל עומק הרגשות שלנו ללא פחד, לאפשר להם להתפרק ולהשתחרר, ובכך לדוג מתוכנו תובנות חדשות, לאפשר שלום פנימי ולחזור אל העולם מועצמים ושלמים?

אמת פנימית

לסוגי השלדגים מסרי טוטם שונים המשתקפים בצבעיהם. השלדג המוכר לנו ניחן בצבעי כחול וטורקיז. הכחול נחשב ברוחניות לצבע האמת, ומקושר לצ’אקרת הגרון- מרכז האנרגיה של התקשורת והביטוי העצמי. השלדג, הידוע בציוצו החד והגבוה המכריז על נוכחותו ללא היסוס, מזמין אותנו להשמיע את קולנו הייחודי ולהביא את האמת שלנו אל העולם ללא פחד.

הצבע המרהיב שלו טומן בחובו סוד ביולוגי שהוא גם שיעור רוחני עמוק. הוא אינו נובע מפיגמנט כחול, אלא מתופעה של “צבע מבני” . 

ברמה המיקרוסקופית, נוצות השלדג בנויות משכבות ותאים זעירים, שבבסיסם הם בכלל בגוון חום-אפרפר. רק כאשר קרני האור פוגעות בארכיטקטורה הנסתרת והמדויקת הזו, מתרחשת התאבכות גלי אור שמבטלת את שאר הגוונים ומחזירה לעולם כחול מטאלי קורן. 

אם נמעך את הנוצה ונחריב את המבנה שלה- הכחול ייעלם כלא היה והיא תחזור לצבעה האפרורי.

דרך פלא זה מלמד אותנו טוטם השלדג שהאור והיופי שלנו אינם מעטפת חיצונית שאנו לובשים, אלא תוצר ישיר של מבנה פנימי. השלדג מזכיר לנו שהעוצמה וההשפעה שלנו אינן תלויות במניפולציות חיצוניות, אלא בעיצוב המדויק של התודעה והכנת הכלי הפנימי. כאשר אנו בנויים נכון ומיושרים מול האור, האמת שלנו כבר תקרין החוצה מעצמה.

קטגוריות
הגנה פנימית טוטמי חיות משמעות עבודה עצמית ציפורים תרגול רוחני

טוטם דוכיפת

הדוכיפת היא טוטם ומגן עוצמה של היופי כסגולה רוחנית. היא מעוררת לצמיחה והתפתחות מתוך האהבה הזוגית והמשפחתית. היא מלמדת שימוש בחוכמה פנימית ככוח רוחני, ומכוונת לקרבה לקרקע למציאת איזון פנימי, וחיבור לגוף האנרגיה.

הדוכיפת היא ציפור ממשפחת הכחילאים. מזונה הוא חרקים וזחלים, זרעים וגרגירים. היא ציפור יפה ונפוצה ומועילה לאדם בין היתר בכך שאוכלת מזיקים, ביניהם ערצבים הפוגעים בשורשי הצמחים. והיא בעלת תפוצה נרחבת בעיקר באסיה, אפריקה ואירופה.

הדוכיפת מפורסמת כסמל של מקומות ומוסדות שונים בהיסטוריה מסביב לעולם. ובמלאות 60 למדינה נבחרה הדוכיפת דרך סקר לאומי לציפור הלאומית הרשמית של ישראל. בנוסף היא גם הציפור הרשמית של מחוז פנג’אב בהודו.

היא מופיעה בתנ״ך ובקוראן, ובמצריים העתיקה היא הייתה חלק מכתב החרטומים, וצוירה בפרמידות בהירוגליפים שעל קברים.

הדוכיפת ידועה בקריאתה, ונקראת על שמה בשפות שונות (למשל הודהוד בערבית) ולרוב קוראת שלוש פעמים ברצף.

בחורף הזכרים קוראים למלחמות טריטוריה לזכרים אחרים, ובזמן האביב מופיעה הקריאה כאשר הזכרים קוראים לנקבות, ושוב בעת בקיעת הגוזלים.

השם דוכיפת מגיע מארמית ומשמעותו, שני מקורים: דו- כיפת. מכיוון שכאשר הכתר שלה סגור זה נראה כאילו שיש לה שני מקורים אחד מקדימה ואחד מאחורה.

הסגולה שביופי

הדוכיפת מוזכרת בספרים שונים ביניהם ספר “ויקרא” גם כתרנגול בר, אך בשונה מתרנגול היא בולטת ביופייה. הציצית שלה שונה מכרבולת, ומורכבת מנוצות שעטורות על ראשה ככתר מלכותי. לאורך ההיסטוריה נקשרו אליה אגדות רבות בעיקר בגלל יופיה והכתר- הציצית שבראשה, אותה היא נוהגת לפתוח בעת התרגשות, חשדנות או סקרנות וגם בזמן נחיתה על הקרקע.

הזכר והנקבה שווים ביופיים ולא נבדלים, בדומה לציפורים אחרות.

הדוכיפת העניקה השראה לבני אדם לאורך ההיסטוריה, ואף נרדפה ונרדפת בגלל יופיה וכתרה עד היום. נקשרו בה אמונות טפלות רבות, ולכן צדו אותה לטקסים ומנהגים שונים. כיום יש קנס או מעצר לצדים אותה, היות והיא ציפור מוגנת ברוב המקומות בהם נמצאת בעולם, עקב תועלתה הסביבתית.

הדוכיפת היפה והנפוצה ומזכירה לנו לראות את היופי, ומפגש עם הדוכיפת מזכיר לנו להתבונן ברגע הזה בנו, מבפנים ומבחוץ ולראות איפה אנחנו יפים. טוטם הדוכיפת הוא תזכורת למעלה שביופי. אסתטיקה היא אלוהית, היא גורמת לנו להתרחב ולחוות נעימות. יופי הבריאה נוצר עבור שנחווה אותו בחיינו. הדוכיפת היפה מכוונת אותנו אל עצמנו לראות מה יפה בנו, במראה ומעבר לה.

אדם שמורגל לראות את הפגמים שבו, לא יכול לראות את עצמו באמת. אך דרך חיפוש היפה בנו (חיצונית ופנימית) ובחיינו, נוכל להתקרב לנשגב.

הבחירה המודעת והפנימית של לראות, לחפש ולמצוא מה יפה בנו, בחיינו, וסביבנו, יחזק אותנו ויעניק לנו את המגן העוצמה של הדוכיפת. היופי הוא מעלה וסגולה וניתן למצוא אותו בכל צורות הבריאה. בטבע ובאדם, בהתנהגויות של אנשים, באומנות, במחוות ומעשים שנראה שהם יפים, בתנועה רגשית ועוד. עצם המודעות ליופי בעלת עוצמה ליצור בנו תחושות טובות.

בנוסף סימלה הדוכיפת את היופי שבצמיחה הרוחנית. טוב שנשים לב איפה התפתחנו רוחנית, כי מצוי שם יופי גדול עבורנו.

חוכמה פנימית ככוח רוחני

כציפור עתיקה ששרדה, מלמדת הדוכיפת בהתנהגותה על שימוש בחוכמה פנימית עתיקה, ועל היכולת להיזכר בה ממעמקינו. זוהי ציפור מחושבת הנוהגת בחוכמה בתנועותיה, והמדגימה שימוש באמצעים פשוטים להישרדות ושגשוג. בין היתר בסבלנות הרבה שיש לה, בשימושה בחומרים ובהפרשות להגנה.

על אף היותה טריטוריאלית הדוכיפת נמנעת מעימותים. היא משתמשת בקול, בריח ובתצפיות, ונראה שהיא יודעת מתי להגיב ומתי להימנע. היא מסווה את עצמה מול עופות טורפים בכך שמתפרסת על האדמה ופורשת את כנפיה החומות. הדוכיפת נוהגת בצורה מחושבת ושקולה, וכאשר תבחין בסכנה של טורף שמתקרב שעלול לגרום לחיסול הקן, היא תחכה עד שיוסר האיום על הקן ורק אז תתקרב אליו, גם אם זה ייקח ימים.

משמעות דוכיפת כטוטם מהווה תזכורת ליכולת שבנו להשתמש בהבנות עמוקות וכנות, להתחבר ולהקשיב לחוכמה שטמונה בתוכנו – שקיימת מעבר לידע סביבתי חברתי ואישי.

בכולנו יש חוכמה פנימית עמוקה וטבעית, שנמצאת בתוכנו מבלי שנלמד אותה. זוהי התבונה שאיננה נלמדת, אך שיודעת יותר. כמו האינטואיציה או הרפלקסים שיודעים בדיוק איך להגיב בעת הצורך. בתוכנו קיים הידע של תת המודע הקולטיבי האלוהי. לכן טוב שנדע מה מרחיב אותנו ונקשיב לו.

בנוסף ככל המעופפים, גם הדוכיפת במעופה מזכירה לנו את החוכמה שבחופש המחשבה, שתמיד שנשתמש בו יהוו כוח רוחני אדיר.

אגדות רבות נקשרו אל הדוכיפת במקורות היהודיים, הנוצריים והמוסלמיים. היא סמלה את היכולת להרגיש ולהתחבר למחוזות רוחניים, לשם דיוק וצמיחה, וחיבור לתובנה עתיקה ופנימית. עקב זאת שימושה גם כטוטם לצמיחה רוחנית.

ישנן אגדות ערביות על הדוכיפת שהפכה לשייח סופי, או אדון רוחני שמכוון אנשים בדרך האל. בקוראן הדוכיפת מופיעה כזו שקראה למלכת שבא לבדוק האם יש למלך שלמה אמונה באל.

בפולקלור הערבי מופיעה הדוכיפת כציפור שלכל אחד מאיבריה סגולת מרפא לאדם.

באירופה בימי הביניים היא נתפסה כחזקה אנרגטית עד כדי שנחשבה לסמל השטן והכשפים.

במצרים העתיקה הייתה נקראת ״ציפור רופא״, שם גם הופיעה כסמל לחוכמה.

כך גם במקורות היהודים הופיעה כסמל לחוכמה.

בנוסף, במקרא היא הוזכרה כעוף טמא לאכילה. ישנו משל שמספר על כך שהדוכיפת קיבלה את הכתר שלה משלמה המלך לאחר שהצלה עליו מהשמש. במצריים העתיקה הדוכיפת נחשבה ציפור קדושה וצוירה כסמל בקברים, בתבליטים ובמקדשים.

התפתחות מתוך אהבה זוגית ומשפחתית

הדוכיפת היא ציפור מונוגמית. טוטם הדוכיפת מהווה תזכורת ליכולת שלנו להינות ולהתפתח גם דרך אהבה זוגית ומשפחתית. בקוראן מופיעה הדוכיפת כשליחת האהבה, זו שחיברה בין המלך שלמה למלכת שבא, וכזו שהביאה לשלמה מסר ממלכת שבא.

באגדות ערביות ובמקביל גם במקורות יהודיים, הופיע השימוש בעצמות הדוכיפת להשיב אהבה.

הדוכיפתיים נהנים מחיים הזוגיים. בעת החיזור הזכר זורק מזון לתוך מזונה של הנקבה או לפיה וכך למעשה בעת חיזורו מאכיל אותה. הדוכיפתים מקננים בקלות מייצרים קן לגוזליהם מסדקים ופתחים קיימים. הנקבה דוגרת לבד, בזמן שהזכר דואג למזונה. הגוזלים בוקעים אפורים ועיוורים לחלוטין, ושני ההורים מטפלים בהם טיפול מסור ובאופן שווה מאכילים אותם עד שמקורם חזק מספיק שיוכלו ללקט את מזונם בעצמם.

מתצפיות נראה שלא רק שההורים מטפלים בגוזלים אלא שגם הפרטים הצעירים מטפלים בהוריהם הקשישים, בין היתר בכך שבעיתות קור נוטים להכניסם תחת כנפיהם ובכך לחמם אותם.על פי סופרים רומים, כדוגמת אליאנוס בספרו “טבע בעלי חיים”, הדוכיפת הייתה נערצת בגלל הטיפול ההורי המיוחד והקרבתה למען גוזליה. היא סימלה את הזכות שקיימת בטיפול וטיפוח של ההורים והצאצאים.

שימוש בקרקוע לאיזון וחיבור

הדוכיפת ממעיטה לעמוד על עצים או שיחים ומעדיפה לעמוד על הקרקע. ונדיר שתטרוף בעת מעופה. מעופה נמוך וגלי, כתנועת 8 שוכב, או כמעוף פרפר גדול. בנוסף היא מעופפת בכבדות ובקצב לא שווה, בתנועות כנף איטיות ועמוקות. וכאשר היא מנסה להגביר את מעופה היא נחלשת במהירות.

בכך שלא ממריאה מעוף גבווה היא מסמלת את היכולת שבנו להתעלות מעל חששות ארציות דרך חיבור מאוזן לקרקע לאדמה, ליומיומיות ולעשייה.

הדוכיפת מקפידה להיות קרובה לקרקע, שם היא גם ניזונה. לשונה קצרה ומנוונת ולכן היא משתמשת במקורה כבאת חפירה, ובאמצעותו שולה מזון מהאדמה ומעיפה אותו מעלה שיפול לתוך פיה. בתנועתה היא מהווה תזכורת לשהייה על הקרקע, קרקוע ואכילה בריאה מהצומח, על מנת לחזק את החיבור ליכולות האנרגטיות.בזמנים עתיקים יוחסו לדוכיפת יכולות ססמוגרפיות, והיא נחשבה כמזהה רעידת אדמה לפני התרחשותן, (למרות שכיום טרם נמצא לכך סימוך מדעי) היא נתפסה כחשה אנרגיה חשמלית. לכן הופיעה הדוכיפת במקומות רבים כטוטם של חיבור לגוף האנרגיה, שהוא החלק בנו המרגיש דברים שמעבר למודע. מפגש עם הדוכיפת נחשב לתזכורת לבחור בפעולות שמחזקות את הגוף ואת האנרגיה. לאכילה נכונה של אוכל לא מתועש, המבוסס ברובו על מזון מהצומח, ליכולת לבחור בניקיון תודעתי דרך שחרור מהתמכרויות מזיקות. ולשהייה באור השמש, ומודעות לתנועה ונשימה.

מכיוון שדברים אלה במקביל לכך שגורמים להרגשה טובה, מחזקים את הגוף האנרגטי ודרכו את החיבור שלנו לאנרגיה של כדור הארץ, וחיבור עם חלקים גבוהים.

הדוכיפת מדגימה קירבה לאדמה למציאת איזון. עקב המצאותה הרבה בקרבת הקרקע, טוטם זה מזכיר לנו גם את המגע הפיזי עם האדמה למציאת איזון פנימי.

שימוש באטמוספירה להגנה

גוזלי הדוכיפת משתמשים בריח מצחין שמופרש מבלוטות השומן שלהם על מנת להרחיק טורפים, בנוסף הם מכוונים את גלילהם באופן אסטרטגי לפתחי הקן, ומקיאים הפרשות מסריחות ברגע שמתקרב גורם מאיים. גם הנקבה משתמשת באסטרטגיית הריח בכך שמורחת את האיזור החיצוני של הקן בהפרשות מסריחות על מנת שיהיה מוגן מבפנים ומבחוץ.הנוזל המצחין שמפרישה נוצר בבלוטה שלה ומשתנה במהירות, מעבר לכך שמרתיע טורפים הוא גם מרחיק טפילים, וייתכן שמשמש גם כנוזל אנטי בקטריאלי. ההפרשות מגופה נעצרות רק לפני שהגוזלים עוזבים את הקן.

ההגנה של הדוכיפת היא איננה פיזית, ולכן אחת מתרופות הטוטם הזה הוא להזכיר לנו להעדיף להשתמש בכוח חושי על פני כוח פיזי.הדוכיפת משתמשת בחוש הריח ככלי רב עוצמה להגנתה. חוש הריח הוא החוש היחידי שמחובר ישרות למוח בניגוד לשאר החושים. ובעולם הרוחני נתפס כאחראי על היכולת שלנו להבחין בין טוב לרע.

ביהדות מוזכרת הדוכיפת בסיפור על שלמה המלך, שהניח את השמיר, שעימה נחצבו האבנים לבניית בית המקדש, ליד הקן הדוכיפת, מכיוון ששם היתה מוגנת. זאת מפני שאיש לא התקרב לקן שהיה מאוד ריחני. נאמר על השמיר שלמרות שנחשב לאבן בעלת סגולות ייתכן ומדובר בתולעת. בשנים האחרונות אף נמצאה תולעת שחוצבת באבן.

בשימוש שעושה הדוכיפת בריח להגנה מלמדת אותנו שניתן להשתמש באווירה ובאנרגיה להגנה ושמירה.

למעשה בפועל נוכל להדוף מעלינו בקלות סיטואציות ומצבים לא רצויים, דרך האטמוספירה הפנימית שניצור, היות שתקרין באופן ישיר גם על האטמוספירה החיצונית.כאשר נחזיק גישה חד משמעית ולא מתפשרת בכיוון החיובי שנרצה לברוא, נחווה את האווירה הפנימית המסויימת שנבחר. והיות והרגש החזק ביותר הוא המשפיע, כך למעשה נקריס אפשרויות לא רצויות מלהתממש בחיינו. דרך חזקה ולא מודעת לפגוע אנרגטית באדם שאוהב אותנו ושיקר לנו, היא לדאוג לו. לעומת זאת אחת הדרכים העוצמתיות ביותר לעזור לאדם שאנו דואגים לו היא להחליט ברמת האמונה והידיעה שהדברים יקרו לטובתו באופן חד משמעי, ולשחרר כל חשש לגביו לחלוטין, באופן יציב ובלתי מתפשר.

האטומוספירה החיובית שנחזיק לגביו תסייע לו ולנו בצורה אנרגטית רבת עוצמה.

משחק עם חוזקת טוטם הדוכיפת:

בעת מפגש עם הדוכיפת העלו בתוככם מודעות ליופי שמולכם. זה יכול להיות ליופיו של הרגע הזה, של האדם שמולכם, של הסיטואציה, של מצבכם בחיים או של היופי הפנימי שנמצא בעצם המחשבה שכרגע חשבתם. השתמשו ברגע הזה להעריך את היופי.

שימוש בקסם טוטם הדוכיפת:

דעו את יכולתכם ליצור ולהגן על מה שיקר לכם דרך אטמוספירה פנימית. אם יש משהו שתרצו לברוא בחייכם, גדול כקטן, צרו חוויה פנימית חזקה של איך זה היה מרגיש בתוככם אם הדבר כבר היה קיים, ושהו באנרגיה הזו באופן נינוח ולאורך זמן. הרגישו כאילו הדבר כבר נוצר עבורכם בדרך שאינה ידועה אך תתגלם בקרוב, אפשרו לעצמכם לנוח בידיעה הזו, ותהנו מהאווירה הפנימית שזה מקנה בתוככם.

קטגוריות
אימון עצמי טוטמי חיות מימוש פונטיצאלים משמעות עבודה עם טוטמים עבודה תודעתית ציפורים

טוטם סנונית

קלילות ומשחקיות

ראיה נכונה של הדברים

מזל טוב והתחלה

חמימות בבית, משפחתיות וקהילתיות


קלילות ומשחקיות

הסנונית היא סוג של ציפור שיר הנפוצה בכל העולם. המפגש עם הסנונית מבשר לנו על היכולת שלנו להיות בכל מקום ועם כל אדם.

דרך תנועתה מלמדת אותנו הסנונית כטוטם על היכולת שיש בנו למעוף קל וכמעט בלתי צפוי במחשבה.

הסנונית היא מעופפת מעולה השוהה זמן רב באוויר, ואף מסוגלת לשתות במעופה. יש לה רגליים קטנות וחלשות והיא מבלה מעט מהזמן על הקרקע. מפגש עם הסנונית מזכיר לנו לבדוק האם אנו נחלשים שאנו מנסים לטפל בבעיותינו מהמקום הארצי, מהקרקע? האם כבד לנו?

הסנונית מזכירה לנו את היכולת והאפשרות הפנימית ליצור קלילות דרך שחרור מעיסוק מכביד בקשיים. בכך לפתוח דלת להתבוננות חדשה, ולהתרומם ל”מבט על” על מנת לראות בבהירות.

כתמיד, הפרספקטיבה הגבוהה ביותר היא החכמה והמיטיבה ביותר.

רב הניסתר על הגלוי, ולא תמיד נוכל לדעת מאיפה מגיעות הפגיעות שלנו או של האחרים. אך תמיד נוכל להעביר את המבט לתפיסה מחזקת, ולהתבונן על ההתפתחות, ועל המעלות והיכולות שהתפתחו, אותם לטפח ואיתם לעבוד רוחנית.

מה שנתרכז בו יגדל, לכן הסנונית מהווה תיזכורת טובה לכך שחשוב שנבסס את המודעות שלנו במקומות שנעימים לנו ושמזינים אותנו.

כשנביט במעוף הסנונית מהצד נוכל לראות משחקיות וחיבה במעופן. הסנוניות מלמדות אותנו תנועה משחקית בתודעה שתאפשר לנו להקליל את תנועתנו ומחשבותינו.

הסנונית מהווה תזכורת לאפשרות שיש לנו להכנסת המשחק, השמחה והשעשוע, כדרך חיים וכדרך תודעתית.

ראייה נכונה

בבודהיזם מדובר על הדרך שלימד הבודהה, שהיא דרך נאצלת לחיים, בת שמונה שלבים (הסקנהנדות). ראייה (שהיא גם תפיסה / השקפה) נכונה היא אחת מהם, והיא מובילה את 7 השלבים האחרים.

הדרך היא: ראייה נכונה, מחשבה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, קשב נכון וריכוז נכון.

הראיה הנכונה, נקראת סמא דיטהי (בטיבטית), שהיא גם ההבנה הנכונה, החוכמה. והיא תרגול שימת לב לכל מה שאנחנו מתנסים בו, מתוך הבנה של העדר עצמי קבוע, עצמאי, נפרד מהבורא או הברואים, כנתיב בהיר לשחרור רוחני.

העבודה המרתקת עם הראייה הנכונה הופיעה בתורות רוחניות רבות, ביניהן גם בקבלת הנסתר (הסוד בקבלה), ובפיזיקה הקוונטית.

בקבלה מדובר על הישתוות הצורה לאלוהי, היכולת להסתכל בעיניים אוהבות וחכמות על מה שמביאים החיים, בחפות. כמטרת האדם להתקרב לבוראו דרך הפיכתו לבורא (היוצר דרך תודעתו).

בנוסף מופיעה שם כפי שמוסבר גם בפיזיקת הקוונטים, העובדה שכל האופציות קיימות בו ברגע, בכל רגע.

בקבלת הנסתר נאמר שניתן לעשות זאת מתוך הקרסת אפשרויות שאנו לא בוחרים בהן במחשבה שלנו. הדרך לשם היא בחירה נוכחת במה שנרצה לחוות.

אחד הכלים לשם היא דרך הראייה הנכונה. ראיה חיובית וסומכת על הגדול הלא ידוע \ הקיום \ אלוהים וכו׳.

בכך שנבחר לסמוך ולשמוח על הבריאה תתאפשר גישה רחבה ומרחיבה לכל חוויה. הדבר ייצור גשר דרך חוויה רגשית, ויאפשר גישה חיובית לדברים שהיו מאתגרים אותנו באוטומט.

שינוי הגישה ייצר גם שינוי קוונטי.

לסנונית מקור קטן וצר, אך הנפתח לרוחב מפתיע. בכך מלמדת להיות ערים למשמעות נסתרת הקיימת במה שנאמר. טוטם זה מזכיר לנו לשים לב, האם אנו אומרים מעבר למה שהתכוונו לומר? האם בדברינו או בדברים הנאמרים לנו קיימת משמעות סמויה או נוספת?

הסנונית מזכירה לנו לא להתעלם ממה שנאמר בגלל הדרך שבה הדברים נאמרו או מי שאמר אותם.

התחלה ומזל טוב

הסנונית מסמלת התחלות. כאשר רוצים לבשר על דבר שעוד יבואו בעקבותיו, זה נקרא “הסנונית הראשונה”, כביטוי לתחילתו של שינוי.

הסנונית נחשבת למבשרת ומביאה ברכה ומזל טוב, לכן היו בעבר, בספרד ובעולם הישן מחזיקים דלעות, או קנים בכניסה לבתים על מנת שהסנוניות יקננו בהם.

הסנונית היא סמל לחמימות גם מכיוון שאוהבת אקלים חם. בזמן העתיק מסביב לעולם נקשרה לשמש, לאש ואור.

במצריים העתיקה הסנונית מוזכרת בסיפור של איזייס, שהייתה מלכת האלים ואלת הפריון, הטבע, הקסם והרפואה, ושהייתה יכולה להפוך לסנונית ולעוף. שהיא שילדה את מי שבין היתר נקרא גם אל השמש. שם הסנונית סימלה את ראיית האור, ידיעת הריפוי והנס, ואת פרספקטיבת בריאה.

בתרבות האינדיאנית סופרו אגדות רבות אודות הסנונית בהקשר של השמש. וישנה אגדה על כך שהסנונית היא זו שהביאה את האש מהשמש לכדור הארץ על נוצות גבה, ולכן זנבה מפוצל לשניים.

חמימות בבית, משפחתיות וקהילתיות

הסנוניות הן טוטם לשלווה וקהילתיות, וגם חמימות בבית ובחיק המשפחה. הן חיות בקהילות ומסתדרות מעולה ביניהן, לכן אם יש קן של סנונית בפתח ביתכם אל תדאגו, הן שכנות טובות שמסתדרות עם כולם.

הסנונית מזכירה לנו את היכולת שלנו לשנות גישה גם שמאתגר, ולמצוא את החמימות הפנימית.

התפיסה הפנימית של הדברים היא שתניע אותנו במערכות היחסים שלנו ובקן הביתי שנרצה לפתח. הרי עולם פנימי משתקף בעולם חיצוני – כך גם הבית הפנימי ישתקף בבית החיצוני.

כשנפגוש סנונית נוכל להיזכר בכך שניתן לאפשר חמימות בתוכנו בתפיסת הבית, נוכל לחפש את זה בחיינו בעיניים אוהבות, בכך שנעריך את זה או ניצור את זה.

במעופה מסמלת הסנונית ככל הציפורים את החופש המצוי בנו, חופש המחשבה.


כל הזכויות שמורות לכוח הריפוי הפנימי - ענבל פוזנר.


אין להעתיק לשכפל, להפיץ להדפיס או לעשות כל שימוש ללא אישור מראש ובכתב.


תודה :)


תפריט נגישות

error: התוכן שניסית להעתיק מוגן בזכויות יוצרים