קטגוריות
הגנה פנימית טוטמי חיות עבודה עצמית ציפורים תרגול רוחני

טוטם דוכיפת

הדוכיפת היא טוטם ומגן עוצמה של היופי כסגולה רוחנית. היא מעוררת לצמיחה והתפתחות מתוך האהבה הזוגית והמשפחתית. היא מלמדת שימוש בחוכמה פנימית ככוח רוחני, ומכוונת לקרבה לקרקע למציאת איזון פנימי, וחיבור לגוף האנרגיה.

הדוכיפת היא ציפור ממשפחת הכחילאים. מזונה הוא חרקים וזחלים, זרעים וגרגירים. היא ציפור יפה ונפוצה ומועילה לאדם בין היתר בכך שאוכלת מזיקים, ביניהם ערצבים הפוגעים בשורשי הצמחים. והיא בעלת תפוצה נרחבת בעיקר באסיה, אפריקה ואירופה.

הדוכיפת מפורסמת כסמל של מקומות ומוסדות שונים בהיסטוריה מסביב לעולם. ובמלאות 60 למדינה נבחרה הדוכיפת דרך סקר לאומי לציפור הלאומית הרשמית של ישראל. בנוסף היא גם הציפור הרשמית של מחוז פנג’אב בהודו.

היא מופיעה בתנ״ך ובקוראן, ובמצריים העתיקה היא הייתה חלק מכתב החרטומים, וצוירה בפרמידות בהירוגליפים שעל קברים.

הדוכיפת ידועה בקריאתה, ונקראת על שמה בשפות שונות (למשל הודהוד בערבית) ולרוב קוראת שלוש פעמים ברצף.

בחורף הזכרים קוראים למלחמות טריטוריה לזכרים אחרים, ובזמן האביב מופיעה הקריאה כאשר הזכרים קוראים לנקבות, ושוב בעת בקיעת הגוזלים.

השם דוכיפת מגיע מארמית ומשמעותו, שני מקורים: דו- כיפת. מכיוון שכאשר הכתר שלה סגור זה נראה כאילו שיש לה שני מקורים אחד מקדימה ואחד מאחורה.

הסגולה שביופי

הדוכיפת מוזכרת בספרים שונים ביניהם ספר “ויקרא” גם כתרנגול בר, אך בשונה מתרנגול היא בולטת ביופייה. הציצית שלה שונה מכרבולת, ומורכבת מנוצות שעטורות על ראשה ככתר מלכותי. לאורך ההיסטוריה נקשרו אליה אגדות רבות בעיקר בגלל יופיה והכתר- הציצית שבראשה, אותה היא נוהגת לפתוח בעת התרגשות, חשדנות או סקרנות וגם בזמן נחיתה על הקרקע.

הזכר והנקבה שווים ביופיים ולא נבדלים, בדומה לציפורים אחרות.

הדוכיפת העניקה השראה לבני אדם לאורך ההיסטוריה, ואף נרדפה ונרדפת בגלל יופיה וכתרה עד היום. נקשרו בה אמונות טפלות רבות, ולכן צדו אותה לטקסים ומנהגים שונים. כיום יש קנס או מעצר לצדים אותה, היות והיא ציפור מוגנת ברוב המקומות בהם נמצאת בעולם, עקב תועלתה הסביבתית.

הדוכיפת היפה והנפוצה ומזכירה לנו לראות את היופי, ומפגש עם הדוכיפת מזכיר לנו להתבונן ברגע הזה בנו, מבפנים ומבחוץ ולראות איפה אנחנו יפים. טוטם הדוכיפת הוא תזכורת למעלה שביופי. אסתטיקה היא אלוהית, היא גורמת לנו להתרחב ולחוות נעימות. יופי הבריאה נוצר עבור שנחווה אותו בחיינו. הדוכיפת היפה מכוונת אותנו אל עצמנו לראות מה יפה בנו, במראה ומעבר לה.

אדם שמורגל לראות את הפגמים שבו, לא יכול לראות את עצמו באמת. אך דרך חיפוש היפה בנו (חיצונית ופנימית) ובחיינו, נוכל להתקרב לנשגב.

הבחירה המודעת והפנימית של לראות, לחפש ולמצוא מה יפה בנו, בחיינו, וסביבנו, יחזק אותנו ויעניק לנו את המגן העוצמה של הדוכיפת. היופי הוא מעלה וסגולה וניתן למצוא אותו בכל צורות הבריאה. בטבע ובאדם, בהתנהגויות של אנשים, באומנות, במחוות ומעשים שנראה שהם יפים, בתנועה רגשית ועוד. עצם המודעות ליופי בעלת עוצמה ליצור בנו תחושות טובות.

בנוסף סימלה הדוכיפת את היופי שבצמיחה הרוחנית. טוב שנשים לב איפה התפתחנו רוחנית, כי מצוי שם יופי גדול עבורנו.

חוכמה פנימית ככוח רוחני

כציפור עתיקה ששרדה, מלמדת הדוכיפת בהתנהגותה על שימוש בחוכמה פנימית עתיקה, ועל היכולת להיזכר בה ממעמקינו. זוהי ציפור מחושבת הנוהגת בחוכמה בתנועותיה, והמדגימה שימוש באמצעים פשוטים להישרדות ושגשוג. בין היתר בסבלנות הרבה שיש לה, בשימושה בחומרים ובהפרשות להגנה.

על אף היותה טריטוריאלית הדוכיפת נמנעת מעימותים. היא משתמשת בקול, בריח ובתצפיות, ונראה שהיא יודעת מתי להגיב ומתי להימנע. היא מסווה את עצמה מול עופות טורפים בכך שמתפרסת על האדמה ופורשת את כנפיה החומות. הדוכיפת נוהגת בצורה מחושבת ושקולה, וכאשר תבחין בסכנה של טורף שמתקרב שעלול לגרום לחיסול הקן, היא תחכה עד שיוסר האיום על הקן ורק אז תתקרב אליו, גם אם זה ייקח ימים.

טוטם דוכיפת מזכיר את היכולת שבנו להשתמש בהבנות עמוקות וכנות, להתחבר ולהקשיב לחוכמה שטמונה בתוכנו שקיימת מעבר לידע סביבתי חברתי ואישי, או כל ידע שלמדנו.

בכולנו יש חוכמה פנימית עמוקה וטבעית, שנמצאת בתוכנו מבלי שנלמד אותה. זוהי התבונה שאיננה נלמדת, אך שיודעת יותר. כמו האינטואיציה או הרפלקסים שיודעים בדיוק איך להגיב בעת הצורך. בתוכנו קיים הידע של תת המודע הקולטיבי האלוהי. לכן טוב שנדע מה מרחיב אותנו ונקשיב לו.

בנוסף ככל המעופפים, גם הדוכיפת במעופה מזכירה לנו את החוכמה שבחופש המחשבה, שתמיד שנשתמש בו יהוו כוח רוחני אדיר.

אגדות רבות נקשרו אל הדוכיפת במקורות היהודיים, הנוצריים והמוסלמיים. היא סמלה את היכולת להרגיש ולהתחבר למחוזות רוחניים, לשם דיוק וצמיחה, וחיבור לתובנה עתיקה ופנימית. עקב זאת שימושה גם כטוטם לצמיחה רוחנית.

ישנן אגדות ערביות על הדוכיפת שהפכה לשייח סופי, או אדון רוחני שמכוון אנשים בדרך האל. בקוראן הדוכיפת מופיעה כזו שקראה למלכת שבא לבדוק האם יש למלך שלמה אמונה באל.

בפולקלור הערבי מופיעה הדוכיפת כציפור שלכל אחד מאיבריה סגולת מרפא לאדם.

באירופה בימי הביניים היא נתפסה כחזקה אנרגטית עד כדי שנחשבה לסמל השטן והכשפים.

במצרים העתיקה הייתה נקראת ״ציפור רופא״, שם גם הופיעה כסמל לחוכמה.

כך גם במקורות היהודים הופיעה כסמל לחוכמה.

בנוסף, במקרא היא הוזכרה כעוף טמא לאכילה. ישנו משל שמספר על כך שהדוכיפת קיבלה את הכתר שלה משלמה המלך לאחר שהצלה עליו מהשמש. במצריים העתיקה הדוכיפת נחשבה ציפור קדושה וצוירה כסמל בקברים, בתבליטים ובמקדשים.

התפתחות מתוך אהבה זוגית ומשפחתית

הדוכיפת היא ציפור מונוגמית. טוטם הדוכיפת מהווה תזכורת ליכולת שלנו להינות ולהתפתח גם דרך אהבה זוגית ומשפחתית. בקוראן מופיעה הדוכיפת כשליחת האהבה, זו שחיברה בין המלך שלמה למלכת שבא, וכזו שהביאה לשלמה מסר ממלכת שבא.

באגדות ערביות ובמקביל גם במקורות יהודיים, הופיע השימוש בעצמות הדוכיפת להשיב אהבה.

הדוכיפתיים נהנים מחיים הזוגיים. בעת החיזור הזכר זורק מזון לתוך מזונה של הנקבה או לפיה וכך למעשה בעת חיזורו מאכיל אותה. הדוכיפתים מקננים בקלות מייצרים קן לגוזליהם מסדקים ופתחים קיימים. הנקבה דוגרת לבד, בזמן שהזכר דואג למזונה. הגוזלים בוקעים אפורים ועיוורים לחלוטין, ושני ההורים מטפלים בהם טיפול מסור ובאופן שווה מאכילים אותם עד שמקורם חזק מספיק שיוכלו ללקט את מזונם בעצמם.

מתצפיות נראה שלא רק שההורים מטפלים בגוזלים אלא שגם הפרטים הצעירים מטפלים בהוריהם הקשישים, בין היתר בכך שבעיתות קור נוטים להכניסם תחת כנפיהם ובכך לחמם אותם.על פי סופרים רומים, כדוגמת אליאנוס בספרו “טבע בעלי חיים”, הדוכיפת הייתה נערצת בגלל הטיפול ההורי המיוחד והקרבתה למען גוזליה. היא סימלה את הזכות שקיימת בטיפול וטיפוח של ההורים והצאצאים.

שימוש בקרקוע לאיזון וחיבור

הדוכיפת ממעיטה לעמוד על עצים או שיחים ומעדיפה לעמוד על הקרקע. ונדיר שתטרוף בעת מעופה. מעופה נמוך וגלי, כתנועת 8 שוכב, או כמעוף פרפר גדול. בנוסף היא מעופפת בכבדות ובקצב לא שווה, בתנועות כנף איטיות ועמוקות. וכאשר היא מנסה להגביר את מעופה היא נחלשת במהירות.

בכך שלא ממריאה מעוף גבווה היא מסמלת את היכולת שבנו להתעלות מעל חששות ארציות דרך חיבור מאוזן לקרקע לאדמה, ליומיומיות ולעשייה.

הדוכיפת מקפידה להיות קרובה לקרקע, שם היא גם ניזונה. לשונה קצרה ומנוונת ולכן היא משתמשת במקורה כבאת חפירה, ובאמצעותו שולה מזון מהאדמה ומעיפה אותו מעלה שיפול לתוך פיה. בתנועתה היא מהווה תזכורת לשהייה על הקרקע, קרקוע ואכילה בריאה מהצומח, על מנת לחזק את החיבור ליכולות האנרגטיות.בזמנים עתיקים יוחסו לדוכיפת יכולות ססמוגרפיות, והיא נחשבה כמזהה רעידת אדמה לפני התרחשותן, (למרות שכיום טרם נמצא לכך סימוך מדעי) היא נתפסה כחשה אנרגיה חשמלית. לכן הופיעה הדוכיפת במקומות רבים כטוטם של חיבור לגוף האנרגיה, שהוא החלק בנו המרגיש דברים שמעבר למודע. מפגש עם הדוכיפת נחשב לתזכורת לבחור בפעולות שמחזקות את הגוף ואת האנרגיה. לאכילה נכונה של אוכל לא מתועש, המבוסס ברובו על מזון מהצומח, ליכולת לבחור בניקיון תודעתי דרך שחרור מהתמכרויות מזיקות. ולשהייה באור השמש, ומודעות לתנועה ונשימה.

מכיוון שדברים אלה במקביל לכך שגורמים להרגשה טובה, מחזקים את הגוף האנרגטי ודרכו את החיבור שלנו לאנרגיה של כדור הארץ, וחיבור עם חלקים גבוהים.

הדוכיפת מדגימה קירבה לאדמה למציאת איזון. עקב המצאותה הרבה בקרבת הקרקע, טוטם זה מזכיר לנו גם את המגע הפיזי עם האדמה למציאת איזון פנימי.

שימוש באטמוספירה להגנה

גוזלי הדוכיפת משתמשים בריח מצחין שמופרש מבלוטות השומן שלהם על מנת להרחיק טורפים, בנוסף הם מכוונים את גלילהם באופן אסטרטגי לפתחי הקן, ומקיאים הפרשות מסריחות ברגע שמתקרב גורם מאיים. גם הנקבה משתמשת באסטרטגיית הריח בכך שמורחת את האיזור החיצוני של הקן בהפרשות מסריחות על מנת שיהיה מוגן מבפנים ומבחוץ.הנוזל המצחין שמפרישה נוצר בבלוטה שלה ומשתנה במהירות, מעבר לכך שמרתיע טורפים הוא גם מרחיק טפילים, וייתכן שמשמש גם כנוזל אנטי בקטריאלי. ההפרשות מגופה נעצרות רק לפני שהגוזלים עוזבים את הקן.

ההגנה של הדוכיפת היא איננה פיזית, ולכן אחת מתרופות הטוטם הזה הוא להזכיר לנו להעדיף להשתמש בכוח חושי על פני כוח פיזי.הדוכיפת משתמשת בחוש הריח ככלי רב עוצמה להגנתה. חוש הריח הוא החוש היחידי שמחובר ישרות למוח בניגוד לשאר החושים. ובעולם הרוחני נתפס כאחראי על היכולת שלנו להבחין בין טוב לרע.

ביהדות מוזכרת הדוכיפת בסיפור על שלמה המלך, שהניח את השמיר, שעימה נחצבו האבנים לבניית בית המקדש, ליד הקן הדוכיפת, מכיוון ששם היתה מוגנת. זאת מפני שאיש לא התקרב לקן שהיה מאוד ריחני. נאמר על השמיר שלמרות שנחשב לאבן בעלת סגולות ייתכן ומדובר בתולעת. בשנים האחרונות אף נמצאה תולעת שחוצבת באבן.

בשימוש שעושה הדוכיפת בריח להגנה מלמדת אותנו שניתן להשתמש באווירה ובאנרגיה להגנה ושמירה.

למעשה בפועל נוכל להדוף מעלינו בקלות סיטואציות ומצבים לא רצויים, דרך האטמוספירה הפנימית שניצור, היות שתקרין באופן ישיר גם על האטמוספירה החיצונית.כאשר נחזיק גישה חד משמעית ולא מתפשרת בכיוון החיובי שנרצה לברוא, נחווה את האווירה הפנימית המסויימת שנבחר. והיות והרגש החזק ביותר הוא המשפיע, כך למעשה נקריס אפשרויות לא רצויות מלהתממש בחיינו. דרך חזקה ולא מודעת לפגוע אנרגטית באדם שאוהב אותנו ושיקר לנו, היא לדאוג לו. לעומת זאת אחת הדרכים העוצמתיות ביותר לעזור לאדם שאנו דואגים לו היא להחליט ברמת האמונה והידיעה שהדברים יקרו לטובתו באופן חד משמעי, ולשחרר כל חשש לגביו לחלוטין, באופן יציב ובלתי מתפשר.

האטומוספירה החיובית שנחזיק לגביו תסייע לו ולנו בצורה אנרגטית רבת עוצמה.

משחק עם חוזקת טוטם הדוכיפת:

בעת מפגש עם הדוכיפת העלו בתוככם מודעות ליופי שמולכם. זה יכול להיות ליופיו של הרגע הזה, של האדם שמולכם, של הסיטואציה, של מצבכם בחיים או של היופי הפנימי שנמצא בעצם המחשבה שכרגע חשבתם. השתמשו ברגע הזה להעריך את היופי.

שימוש בקסם טוטם הדוכיפת:

דעו את יכולתכם ליצור ולהגן על מה שיקר לכם דרך אטמוספירה פנימית. אם יש משהו שתרצו לברוא בחייכם, גדול כקטן, צרו חוויה פנימית חזקה של איך זה היה מרגיש בתוככם אם הדבר כבר היה קיים, ושהו באנרגיה הזו באופן נינוח ולאורך זמן. הרגישו כאילו הדבר כבר נוצר עבורכם בדרך שאינה ידועה אך תתגלם בקרוב, אפשרו לעצמכם לנוח בידיעה הזו, ותהנו מהאווירה הפנימית שזה מקנה בתוככם.

קטגוריות
הגנה פנימית טוטמי חיות עבודה עם טוטמים ריפוי עצמי תרגול רוחני

טוטם סרטן

חיבור לרגשות

מוגנות

צמיחה ותנועה חדשה

סקרנות ואינדיבידואליות

זרימה


חיבור לרגשות

הסרטנים נפוצים בכל העולם ובכל הימים ובמים מתוקים, וחלקם גם ביבשה. הם בעלי חשיבות אקולוגית גדולה, בעיקר עקב היותם מזון למגוון רחב של בעלי חיים. הם יכולים לחיות רק זמן מוגבל מחוץ למים או בלעדיהם, לכן הוצגו מסביב לעולם כמחוברים לאלמנט הרגש – שהוא יסוד המים – ולירח האחראי על תנועת המים. 

הסרטן הוא חלק מגלגל המזלות באסטרולוגיה המערבית המודרנית, וגם שם מחובר לירח שהוא כוכבו השליט, המסמל את בין היתר את עולם הרגשות.

הירח המתמלא והמתרוקן, היווה סמל לכך שגם אנחנו חווים שינויים טבעיים של עליות ומורדות ברגש. 

ישנם זמנים קודרים או קשים, שבהם אנו מרגישים רכים ופגיעים, טוטם הסרטן מזכיר לנו לחבק גם את הרגעים הללו, בכך שנאפשר לעצמנו להרגיש את מה שאנו חווים באותו הרגע, מבלי להדחיק, לנתח, לשפוט את עצמנו או להיצמד לרגש ברגע הבא. 

טבע רגשותינו הוא זמניות והשתנות, וטוב שלא נקבעם בכך שנגדיר את עצמנו דרכם. 

תרופת טוטם הסרטן היא היכולת להיות ערים לרגשותינו ולחוות אותם, ובכך לא לטבוע בהם או להיסחף על ידם

טוטם הסרטן קשור גם לחום הבית ולקהילה והיווה סמל לקשר האנושי, ותזכורת לטפח את מערכות היחסים שלנו ואת האנשים שסביבנו, החיוניים לצמיחתנו.

סמל זה קורא לנו לבדוק האם שמנו שיריון רגשי מול עצמנו או מול האנשים שמולנו? ואם הגיע העת להוריד אותו? בתנועתו מלמד הסרטן שבידוד מוחלט יכול לתגמל, אך לא לפרקי זמן ממושכים.

צבתות הסרטנים החזקות והמסוגלות ללפות בעוצמה ולא לשחרר, סימלו את היכולת לא לוותר על עצמנו, על זכויותינו, ועל מה שמשמעותי לנו. טוטם זה מלמד לעשות עבור אחרים אך לא על חשבון האושר והסיפוק האישי.


מוגנות

עקב צורתו ושריונו, טוטם הסרטן מתקשר בביטחון והגנה. ומפגש עמו מזכיר לנו להיות בטוחים שאנו מוגנים מכל סכנה האורבת בדרך, ולדעת שנוכל להגן על עצמנו בעת הצורך. 

קליפתו הקשה מסמלת גבולות כחלק מההגנה. והוא מגיע כתזכורת ליכולת שלנו לפעול להגנתנו ולרווחתנו, בכך שנהיה מודעים ליכולתנו לשמור על הגבולות שלנו להציבם, בהרמוניה ובנחישות לעצמנו ולאחרים כשנצטרך, היות והם יסייע לנו לשפר את הבטחון ולחוות חופש.

לסרטנים המאופיינים בגוף המחולק לפרקים, חיים מלאי קרבות ומלחמות עם מגוון עצום של טורפים רעבים, ועם סרטנים אחרים, לכן פיתחו יכולות הישרדותיות מיוחדות. 

סרטן הנלכד בצורה מסוכנת יקטע לעצמו את רגל התפוסה/ הצבת, בכך יחלץ מהאיום. תהליך זה נקרא אוטוטומיה – קטיעה עצמית. 

הסרטן יגדל את הרגל או הצבת מחדש כאשר ייצא מהשלד החיצוני וייצור אחד חדש וגדול יותר (תהליך זה נקרא התנשלות). 

בכל התנשלות הסרטן יגדל משהיה ויצמיח את האיברים שאיבד. תהליך התחדשות זה נקרא גם רגנרציה, ומסמל שלהשיל מעלינו חלקים שלא מדויקים לנו או מעכבים אותנו, יעזור לנו להתקדם לשלב הבא בחיינו.


צמיחה ותנועה חדשה

הסרטן התקשר גם למסתורין עקב יכולתו לברוח ולהסתתר במהירות. הוא בעל יכולת הליכה הצידה שלא משותפת לתושבי היבשה, ונע בזוויות שונות באופן בלתי שגרתי. 

הסרטן מלמד שנוכל לפנות לדרכים חדשות או לא סלולות ולנסות שיטות או גישות אחרות ממה שנקטנו, על מנת להתקרב יותר למטרותינו.

הסרטן מסמל לפוגשים אותו לבדוק האם זה הרגע לקחת זמן ולהיכנס פנימה למקומות הרכים בתוכנו לשקט או למדיטציה. 

טוב שנדע לחמוק לביתנו הפנימי, להקשבה ללב, שהוא הפתח לעולם טוב יותר. 

טוטם הסרטן מעורר אותנו לפתח את הקשר שלנו עם האינטואיציה והקול הפנימי, הנחוצים לצמיחה ולהתפתחות שלנו. דרך הקשבה לאינטואיציה נדע מתי מדויק ונכון לנו לסגת ומתי להתקרב.

עקב יכולתם של הסרטנים לוותר על שיריונם, הם סימלו בשבטים אינדיאנים מסויימים לידה מחדש או צמיחה מחודשת. 

למרות שמם, הסרטנים אינם קשורים למחלת הסרטן כלל. 

היפוקרטס, הרופא היווני (המפורסם בכך שהמציא את שבועת הרופאים), נתן את השם הזה למחלה בשנת 400 לפנה”ס, מכיוון שראה דמיון בצורה של גידול על העור לצורת של סרטן ים, ומשם למעשה ניתן השם לאוסף גדול ומגוון של מחלות שונות שבהן תא בריא עובר שינוי ומתחיל להתחלק ללא בקרה. 

אך עם זאת, קיים דמיון במשמעויות הרוחניות של סרטן כחיה וכמחלה, בכך שיוצרות איזשהי קריאת התעוררות אל אמת פנימית של כמיהות הלב, ותזכורת שניתן לקחת את החיים מכיוונים אחרים, ולבדוק האם ניתן לחוות את חיינו בצורה שבאמת היינו רוצים, ובמקביל להרפות ולסמוך על הטוב הלא ידוע, להתחבר ללב, לבית, לחום ולחיבוק שבמערכות היחסים וביחס החם. 

סוראן האטלנטי, שהיה מורה רוחני, טען שלחלות בסרטן זו אחת משתי המקפצות ההתפתחותיות העוצמתיות ביותר שיש לנו.

טוטם הסרטן בא להזכיר לנו שאנו מסוגלים לעבור מכשולים ולהתגבר עליהם, גם אם אינם צפויים. דבר זה יאפשר לנו לגדול ולהתפתח משהיינו. היות והכינוי גיבור ניתן למי שגבר על משהו.


סקרנות ואינדיווידואליות

מפגש עם הסרטן מעודד לצמיחה מהנשמה ומקריאת הלב, מניע אותנו לפנות לכיוון הדברים שמעניינים אותנו על מנת לראות כיצד הם משפיעים על חיינו. 

עקב תנועתו בסביבה נקשר טוטם הסרטן להזנה של סקרנות, לחקור ולגלות את העולם שנמצא סביבנו. 

כשנפגוש סרטן נוכל להתרחב למישורים פנימיים, להיכנס פנימה ולבדוק, האם יש משהו שתמיד סקרן אותנו? האם יש כיוונים חדשים שנרצה לפנות אליהם? 

טוטם זה סימל את האינדיווידואליות, והיכולת לגשת אל מה שליבנו מבקש, היות ודרך כך נוכל לגלות את הגוונים הייחודיים לנו. 

טוטם זה סימל את האינדיווידואליות, והיכולת לגשת אל מה שליבנו מבקש, היות ודרך כך נוכל לגלות את הגוונים הייחודיים לנו. 

ד”ר חיים שפירא (בהרצאותיו על תורת המשחקים) משתף מחקרים שמראים שבערוב החיים יש נטייה יותר להתחרט על מה שלא עשינו, מאשר על מה שכן עשינו. ובכך מוכיח – שכל עוד זה לא פוגע באדם אחר – תמיד שווה לעשות ולטעות מאשר להיזהר ולא לבדוק, לחקור ולחוות את מה שמסקרן אותנו. 

הסרטן מופיע במיתולוגיות סיניות כמבשר על כך שעלינו לשחות למעמקי עולמנו הפנימי ולא לפחד. 


זרימה

טוטם הסרטן הזקוק למים מלמד חשיבה “נוזלית”, ומזכיר לנו שיש בנו את הכוח לנוע ללא הזדהות עם סיפורים או דעות עלינו ועל חיינו במידה והם לא חיוביים (גם אם הם סיפורים שאנו באופן אוטומטי מספרים). 

מחקרים מראים שאנשים שהאמינו שהם בעלי מזל טוב – חוו שיש להם יותר מזל מאחרים מתוך ההתבוננות שלהם על חוויותיהם מפרספקטיבה של מזל, היות ומזל תלוי בגישה שלנו לחוויות החיים, וביכולת שלנו לנוע עם הזרם (בסין גם הופיעה דמותו של הסרטן שזרועותיו פתוחות כסמל לשמש הרודפת אחרי הצללים בחיינו כקמע להגנה וכמבשר על מזל טוב). 

חיית מים זו נעה בקלות עם הגלים והסערות שבים, ויודעת לנווט את דרכה על האדמה בצורה מיוחדת. תנועתה מזכירה לנו את האומץ לסמוך על החיים ובכך להירגע ולהרפות, על מנת שנוכל לזרום עם הזרם הטבעי של חיינו. 

מפגש עם סרטן מזכיר לנו לתת ביטחון בדרך הלא ידועה שאנו הולכים בה, ולא לפחד לשנות כיוון ולהתקדם למסלול חדש כשמגיע הצורך, היות וזה גם חלק מהמסע שלנו. 

כפי שנכתב בספר הטאו “הדרך חכמה מהצועד בה”, והיא זו הלוקחת אותנו. אנשים עם סרטן בטוטם באופן טבעי “זורמים עם הזרם”.

 סרטן מסמל לנו שאנו יודעים להרפות (ולזרום) ולאפשר לחיים לקחת אותנו. 

לאו דזה, אבי תורת הטאואיזם, הורה בדאו (הנחשב לכתב קודש), כי תפקוד הרמוני עם הטבע מתחיל בעיקרון האי עשייה. 

לפיו, עיקרון אי העשייה אומר להיות בהוויה, בעשייה ללא עשייה, מתוך כבוד לרגע, וקשב רציף עם הסביבה. 

טוטם הסרטן מלמד לנוע בקצב הטבעי שלנו ובכך לאפשר לעצמנו לצוף בזרם למקום חדש ומרענן, כי כששום דבר לא ידוע – הכל אפשרי.

קטגוריות
הגנה פנימית עבודה עם טוטמים תרגול רוחני

טוטם אריה

מלכות

הגנה פנימית יציבה

אצילות, חותם אישי, מנהיגות פנימית

חיזוק ועוצמת האנרגיה הנשית

עוצמה, אסרטיביות, אומץ

הקדמה מהפן היהודי


ישנם עמים או שבטים שיש להם חיה שהיא הטוטם המובהק שלהם. האריה הוא טוטם המתקשר עם שבט יהודה והיווה הסמל המובהק של שבט יהודה, שעל שמו נקראים היום- היהודים. מבין 12 האחים, שעל כול אחד נקרא שבט, שבט יהודה הינו על שמו של האח הבכור יהודה

ישנן טענות שמכל שבטי ישראל זהו השבט המרכיב את כמעט את כל היהודים הקיימים בימינו(מלבד יהודה ישנה סברה שקיים מיעוט קטן שהינו משבט הלוי, קובץ משבט דן וביהדות אתיופיה שבחלקים ממנה מחשיבים את עצמם שבט אשר). 

בתקופת שבטי ישראל היה לכל שבט תפקיד, שבט יהודה היה שבט הלוחמים אשר הגנו על כול שבטי ישראל. אך הם לא היו כמו חיילים, הם היו סוג מאוד מפותח ואצילי של לוחמים.

הם היו מחוברים לתקשור וכוחות שמיים. הלחימה שלהם הייתה אסטרטגית ואצילית וכל לוחם היווה יחידה של כוח סמכות ואצילות. אומנויות הלחימה, ההבנות של הטבע והכלים שבהם השתמשו האריות של שבט יהודה לא נשתמרו לא בתורה ולא בתורה שבעל פה.

האריות הלוחמים היו נחשבים מודעים, אינטואיטיביים בעלי מוניטין מכובד בין כל השבטים.

​הם היו המגנים הגדולים, הם ראו את עצמם כשייכים לכל בני ישראל. סמלם האריה המוזהב, הלוחם האציל השומר על כל בני עמו מכל השבטים, וימסור את חייו בהגנה על כל בני ישראל

למרות זאת, היה קל לזהות אותם. הם היו נראים אחרת משאר השבטים. גברי אנשי שבט יהודה היו גדולים יותר בגופם, חסונים ואף גבוהים יותר, והיו שומרים על שיערם ארוך, היו נראים כאריות. ישנם אמונות שדרך השיער מגיע התקשור.

האריה מוזכר במקרא כ 157 פעמים. יותר מכל בעל חיים אחר. כך גם מסביב לעולם האריה זכה לכבוד ויוקרה, זאת עוד משחר האנושות, הוא נבחר כסמל לבתי מלוכה ואצילים. הוא הופיע בסמלי מממלכות רבות גם כאלה שמעולם לא חי בהן מהממלכה הבריטית, בלגיה, הולנד, שבדיה, וכן ובממלכת אתיופיה, מונטנגרו, הודו, סינגפור, ועוד

האריה שימש כסמל במיתולוגיות וסיפורי דת של עמים רבים ואף שימש כאל, פסלים ותחריטים של גופו נפוצו באומנות העתיקה. הוא הופיע בייצוג של מלכות ופאר בסיפורי עם עתיקים של האשורים, הבבלים המצריים, היוונים והרומאים

בספרות התלמודית היחס לאריה מציין איש דגול באישיותו או בגבורתו הארי שבחבורה.

​האריה נחשב לחיה אהובה אצילית וחזקה. במקומות רבים הוא תואר כמלך החיות, או מלך הג’ונגל, הוא מסמל אומץ לב, הדר ומלכות מייצג כוח, אסרטיביות, ומזכיר לנו עוצמה אישית

​לאריה אין צורך שיגנו עליו, כוחו ניכר בעוצמתו. לכן האריה הוא תזכורת להגנה הטובה שיש בתוכנו. טוטם האריה משמש כתזכורת לכך שהננו מוגנים, תמיד. מכאן שהוא סמל להגנה והגנה פנימית

האריה יוצא דופן במשפחת החתולים מכיוון שהוא חיי בקבוצות. האריות בטבע פיתחו מיומנות וטכניקות מעולות לצייד משותף, ומשתמשים באסטרטגיית כוחם של רבים.הלביאות עושות את מרבית העבודה בקבוצה, כטוטם עובדה זו מסמלת את התגברותן של האנרגיות הנשיות, הכוח הנשי היולד ומזין את החיים, ואת החיבור לכוח פנימי זה בתוכנו.

הלביאה קלה מהאריה ב-40%, גופה חטוב נמוך ושריריו היא אינה סובלת מעודף משקל.

​תפקיד הנקבות הוא הצייד, (אותו הן עושות בשיתוף פעולה מלא עבור כל הלהקה), גידול הצאצאים ולימוד רזי הציד לגורים המתבגרים. גופה של הלביאה מותאם למתקפת פתע מהמארב. היא ציידת – לוחמת חסרת רחמים והחלטית ביותר בשעת מרדף. למרות שהינה יצור בעל מצבי רוח מנוגדים, היא מטפלות בגורים בסבלנות ובחיבה, (גורי האריות מנהלים חיים חופשיים למדיי) היא מסורה ביותר בטיפול בצאצאיה.

​בכדי שהלביאות תוכלנה למלא את התפקידים הללו, הן זקוקות לביטחון אותו הן מקבלות מהאריות הזכרים. לאריות ממין זכר תפקיד קיומי, לדאוג לביטחונה של הקבוצה כולה ובכך להבטיח את קיומה כקבוצת רבייה.

האריות מבלים את רוב זמנם בשינה ורביצה, הם מהווים דוגמא יפה של שימור אנרגיה – הם לא יבצעו שום תנועה מיותרת ללא צורך ,(הם לא פוחדים משום יצור).

האריה נמנע מעימותים ויסתלק ממקום סכנה במידת האפשר, הוא לעולם אינו נאבק לשם המאבק, ולכן הוא משמש תזכורת לכך, האצילות שבלבחור את המאבקים הצודקים שלנו

האריות אוכלים פעם בשלושה-ארבעה ימים, ואם הם שבעים הם לא ינסו לצוד טרף פוטנציאלי גם אם יתקרב אליהם. הם צדים בהתגנבות חתולית ותופסים את טרפם בדרך כלל דרך חנק (לרוב הלביאות הן הציידות). את הטרף הם מחלקים ביניהם בקבוצה על פי היררכיה ברורה, ראשית הזכרים, אחריהם הנקבות ולבסוף הגורים שיקבלו רק את השאריות שהשאירו להם הפרטים הבוגרים

​האריות מגנים על העדה מפני טורפים, כאשר הם צדים הם משתמשים בשאגתם כדי להבהיל את הטרף לעבר הלביאה שממתינה לו, לכן המפגש אם אריה מעלה בנו את השאלה האצילית האם אנו מביאים תועלת לקבוצה או לקהילה שלנו? האם עלינו לעשות יותר ? /לשתף פעולה יותר

​האריות הזכרים מתאפיינים ברעמה המקיפה את ראשם ולא מראה את הגולגולת, הרעמה היא מכשיר הלחימה של האריה (כוחה בהרתעה, מונעת פלישת שכנים לא רצויים לטריטוריה ומונעת קרבות, ומגינה על עורף האריה מנשיכות ופגיעות מקרבות עם זכרים אחרים), והיא קטנה משהיא נראית.

אריה גדול או אריה הבטוח בכוחו, יכול להכביד על עצמו בכך שגולגלתו תראה קטנה משהיא באמת. מה שלא כדאי לאריה קטן המעוניין שיראוהו גדול ככל האפשר. זוהי תופעה אופטית – נוכל להתנסות ראות את התופעה דרך כך שנניח אובייקט במסגרת ואז אובייקט זהה לו ללא מסגרת וניווכח שזה החסר מסגרת נראה גדול מזה שבמסגרת. מזכיר לנו את היכולת שלנו להותיר רושם אצילי וסמכותי גם אם איננו מרגישים כך

לאריות אין אויבים, אף אחד לא טורף אותם והם נמצאים בראש מארג המזון.

​האריה צועד באלגנטיות ואצילות חתולית, צעדיו נראים רכים והוא כמו מרפרף בהליכתו על האדמה, אך עם זאת הוא משאיר אחריו טביעת רגל עמוקה מאוד וגדולה, תזכורת לכך שאנו לא זקוקים לוותר על האצילות או העדינות על מנת להשאיר חותם עוצמתי.

​האריה הוא חיה דומיננטית המתקשרת עם מנהיגות, אדם שיש לו בטוטם אריה, שמרגיש חיבור פנימי עם החיה הזאת, יכול שיש בכך תזכורת ליכולות המנהיגות שלו והדומיננטיות במערכות יחסים ובעבודה. כמו גם להצביע על נטייה לאגרסיביות, לאש פנימית שיכולה גם לשרוף בשעת זעם או כעס.

​משיכה פנימית לאריה יכולה להצביע על רצון לשלוט במזג הפנימי שיצא משליטה, או חשש מפניו. החיבור לאריה והמפגש עמו יכול להוות הזמנה פנימית לבטא כעס בפתיחות כדי לחוות פחות תסכול, או להקשיב לפני שנותנים תשובה, להישאר רגועים בזמן שהתשובה ניתנת לנו, בזמן שהאחר מדבר בעת וויכוח. האריה מזכיר לנו את היכולת לנשום ולהיווכח ביכולת שלנו להירגע. האריה הוא המגן של מערכות היחסים, הבית והמשפחה.

​מסביב לכל אדם ודבר קיים שדה אלקטרומגנטי שמשפיע עליו. אנו חשופים לשדות זה של זה, והשדות מושפעים מהמחשבות והרגשות שלנו. לעיתים אנו יכולים לפגוש אדם ולהרגיש כל כך הרבה מבלי שהוא יגיד כלום. תמיד בשיח עם אדם אנו קולטים הרבה מעבר מילים הנאמרות לנו על ידו, לכן כשאנו מרגישים חלשים או זקוקים לכוח או הגנה ורואים אריה, גם אם זה רק בתמונה, או מסך ורק לרגע קט, זו תזכורת טובה עבורנו שיש בתוכנו את הכוח, ההגנה הפנימית הטובה, העוצמה והחוזק שאנו נזקקים לו.

​דרך ההיזכרות בטוטם האריה נוכל לחזק את השדה שלנו להיזכר בעוצמת האריה הפנימית שבנו- כך שאנו יכולים לשדר חסינות והגנה פנימית שתתבטא כמסר מהחוץ אל הפנים שאנו מקרינים החוצה.

​האריה הינו סמל למלכות, בכל אדם יש מלכות שמיים ומלכות אדמה וגם מלכות הלב. אנו המלכים של הממלכה שלנו, כאשר אנו יודעים שאנו אלה שצריכים ויכולים לספק לעצמנו את ההגנה והצרכים, אנו משחררים תודעה של תלות (לחכות שמישהו יעזור לנו או משהו יציל אותנו). כשאין לנו צורך בתודעת קורבן או נזקקות אנו משיבים לעצמנו את הכתר למלכות חיינו.

​ישנו תרגיל אנרגטי קבלי מדהים, שכאשר אדם מסוים מאתגר אותנו, או שאנו בקונפליקט קשה מול אדם וצריכים לדבר איתו, לעשות מסע-ומתן וכדומה, נוכל לדמיין לפרטים כתר מדהים ומרשים(את הזהב והאבנים היקרות המשובצות, העיצוב וכו’ו) ולהניח את הכתר הדמיוני הזה על הראש שלנו (עם כל כובדו), ואז לדמיין שאנו מניחים כתר נוסף נפלא ומרשים באותה מידה על ראשו של האדם המאתגר אותנו לפני שאנו משוחחים איתו. האנרגיה תשתנה ! בשיוויון ובתודעת מלכות יש ריפוי.

​אנו המלכים של הממלכה שלנו, של העולם שלנו. מלכות האריה לא באה על חשבון האחר להיפך היא תומכת בשיתוף פעולה ובקבוצה. אנו אלה המחליטים על האנרגיה הפנימית שאנו בוראים (בעולם הפנימי ומשם בעולם החיצוני). טוטם האריה מזכיר לנו להשיב את הכתר לראשנו


כל הזכויות שמורות לכוח הריפוי הפנימי - ענבל פוזנר.


אין להעתיק לשכפל, להפיץ להדפיס או לעשות כל שימוש ללא אישור מראש ובכתב.


תודה :)


לקבלת ידע ותכנים לחיזוק וריפוי עצמי מוזמנים להשאיר כתובת מייל

תפריט נגישות