קטגוריה: מימוש פונטיצאלים

יכולת וכוח, מודעות וביטוי רגשי
וויתור על שיפוטיות
תזמון, עיבוד וסבלנות
איזון אנרגיה נשית ואמהית
מוות ולידה מחדש

התנין הוא טורף ששמר על צורתו מהזמן העתיק, תנועתו וצורתו הם חלק מסמליות של טורף כארכיטיפ קולקטיבי. תפיסת התנין ציינה טורף מבית, מכיוון שמצוי במיים מדבר גם על טורף רגשי, על איך שאנו טורפים את עצמנו מבפנים.

דרך התנהגותו טוטם התנין מלמדנו הערכה של מה שיש לחיים להציע, המתנות והכאבים.

התנין מלמד אותנו את המתנה של שחרור משיפוטיות דורסנית. שחרור מכעס וחשיבות עצמית. התנין מזכיר לצחוק, ששכחנו את המהות של הדברים, שנקלענו לשכחה ורצינות.

פגישה עם טוטם התנין מלמדת שזה הרגע לשחרר משיפוטיות, חוסר גמישות ומודעות, כדי לאפשר למציאות להתגלות מעבר לערפל הדעה ששמנו עליה. לשמור על גמישות על מנת להתרחב מבעד לגבולות ששמנו לעצמנו בתודעה.

התנין נאבק ונותן את כל כולו מול טרפו ובכך מלמד שאין לנו צורך להידרס על ידי מצבי החיים. וכשניתן, טוב שנעמוד על זכותנו ויכולתנו להאבק בכל הכוח, כאשר אנו מותקפים על ידי סיטואציות דורסניות.

התנין מלמד על סבלנות ותזמון נכון בהתנהגותו, הוא יודע לאכסן את טרפו מתחת למים שיתרכך, מלמד לעבד ולעכל, לפני שאנו מגיבים. התנין מזכיר לנו שלעיתים יש לעכל את התהליכים שאנו עוברים, על מנת לראות ולצמוח מהשיעור שלמדנו.

התנין מלמד תנועה שהיא שקולה מודעת אך גם קלה/קלילה. דרך שחרור משיפוטיות (שמקורה באגו הנמוך), נוקשות וחשיבה מטביעה, אל עבר הערכה נקייה וברורה של המתרחש.

התנין מזכיר לנו שלעיתים חשוב שנעצור ונתבונן במה שלומנו, מה אנחנו מרגישים? מה אנחנו צריכים? מכיוון שאם נעצור ונשים לב איפה אנחנו בחוויה הפנימית שלנו, נוכל להתעורר לדברים לא רצויים שהתחוללו בתוכנו, ומתוך מודעות ובחירה לחזור למרכז שלנו, אם סטינו ממנו.

מפגש עם טוטם התנין גם יכול לבשר שמשהו חמק מהתפיסה. שיש נקודת מבט שלא נלקחה בחשבון, ולכן מראת המציאות שמתגלה איננה מהימנה. התנין מזמין להתבונן ממקום לא שיפוטי וגמיש, על מנת באמת לראות את הדבר שמסתכלים עליו.

במצריים העתיקה התנינים היו סמל לזעם פרעות והתפרעות, אך במקביל גם לסמל לפוריות וכוח בתנ”ך, הוזכרו תנינים כמפלצות אדירות, מעין סוג של אלים קדומים, שנלחמו באלוהים ומרדו בו. הסיפור המקראי מלמד שאינם יצורים שווי כוח לאלוהים, אלא יצירי כפיו.

האם התנינה היא היחידה מבין הזוחלים אשר אשר נכנסת לצום עם ההשרצה, שומרת ומגנה על ביציה. אך מסיבה שאיננה ברורה, היא יכולה גם לטרוף אותם. מכאן שהתנין מהווה גם תזכורת לכך שניתן שקולות פנימיים יהפכו הרסנים.

התנינה מדברת איתנו על העוצמות ההרסניות של האנרגיה הנשית. בחברה המודרנית קיים לעיתים מוניטין בעייתי על נשים והמושפעות ההורמונלית. ויש הרואים במחזור הרס פנימי חודשי. יש נשים הסובלות כאב פיזי ורגשי כל חודש, היות והן חוות מצבי רוח, סערות, תנועה מתוך פזיזות, וחוסר איזון עקב הפרעות כאלה ואחרות.

אך למעשה החוויה ההורמונלית מפתחת אותנו רוחנית בצורה מואצת, בכך שמלמדת אותנו מבפנים, ומאפשרת לנו לראות חוויה פנימית כסמן. לדעת מתי עדיף לחכות, ולא להגיב/ ולא לפעול. מתי מדוייק לנו להתבונן שוב, האם מה שהסעיר אותנו באמת מעליב או מרגיז? מתי נכון לנו לא לדעת ופשוט לתת לזמן ואיתו לגלים לשכוך.

הדבר מתאים לגברים ונשים כאחד, מכיוון שבשני המינים מתקיימת אנרגיה נשית, ולשניהם מחזורים פנימיים, מושפעות הורמונלית ומצבי רוח משתנים.

התנינה מלמדת אותנו עוצמה נשית מנוהלת, דרך המים הפנימיים. החיבור למקורות הרגש(המים), מתוך החוכמה לזהות את העוצמה הנשית הפנימית (גם אצל גברים). ובכך לקחת בעלות על היכולת לבחור בהתכנסות בעת כאב רגשי וסערה, לעכל לפני תגובה, לתת לעצמך את הזמן להרגיש ולהבין, לחשב ולהשיג מבט רחב יותר- ומכאן גם גבוה יותר על מה שהתבוננת עליו.

לתנינים דמעות שתפקידן לנקות את עיניהם, אלו אינן דמעות של עצב, (מכאן הביטוי דמעות תנין) ולכן מפגש עם התנין יכול להעיר אותנו לשאלות האם הגיע הזמן לבטא את הרגשות שלנו? האם אנו מבטאים רגשות מדומים או אמיתיים.

התנין נמצא במים שרק עיניו ואוזניו מציצות מעל פני השטח, כך הוא יכול להמתין שעות ארוכות לטרפו, או לשמור על טרף שהחביא. לכן נכתב שמפגש עם תנין (גם אם בתמונה/ ציור וכו) יכול להצביע על הפוטנציאל ברגע הזה, להתבונן ולהגיע לתבונה ותובנה חדשה. אך גם על כך שחוסר שימוש בהבנות ובתובנות שלנו עלול לטרוף או להטביע אותנו.

בשל הימצאותו של התנין גם במים וגם ביבשה הטוטם שלו מדבר גם על הלידה והמוות. מכוון אותנו להתחלות חדשות, לאנרגיה של לידה ומוות.

בכל פעם שבה אנו נולדים מחדש, מתקיים מוות של משהו ישן. גם כאשר אנו בוחרים, בכל בחירה שלנו יש מוות של כל האפשרויות האחרות. התנין מזוהה עם אנרגיות הלידה הראשוניות, המלמדות שאן מוות ללא חיים וחיים ללא מוות.

כדי שדרך חדשה תיוולד בנו או בחיינו, ועל מנת שנוכל לפנות מקום לצמיחה החדשה, יש לפעמים לתת לדרכים הישנות שבנו למות ולאפשר לחיים חדשים בנו להיוולד.

לפי תורת השבטים כאשר אנו פוגשים בדרור זהו סימן עבורנו מהרוח הגדולה (היקום/אלוהים) לערך שלנו ותזכורת לכך שאנו חופשיים ושאין אנו אמורים להירמס תחת מוסכמה חברתית, ממשל או כל אדם אחר.

הדרור מזכיר לנו שעלינו להשיב לעצמנו את תחושת הכבוד העצמי, לשים לב לכך ולחזק זאת בתוכנו, ושיש לנו את החופש לבחור בכך

הדרור היא ציפור קטנה אך מלאת ביטחון, היא גם בעלת מסוגלות אדירה להגן על עצמה
מפני טורפים רבים. בגלל יכולת זו היא סמל לשיעורים של חופש ומודעות לכבוד וערך עצמי. באירופה של ימי הביניים הדרור סימלה את האיכרים ואת המעמדות הנמוכים, הסמל של ציפור הדרור דיבר על כוחו של האדם הקטן ויכולתו לנצח כל ממשל, רודן, מוסכמה חברתית, או כל אדם אחר המסכן את חרותו. מסביב לעולם בתרבויות עתיקות הדרור הזכיר לעם כי תחושת הערך היא זו שתאפשר לו לנצח למרות כל הנסיבות, הדרור סימל את התעוררותה וניצחונה של האצילות העממית. בימי הביניים באירופה המעמדות הנמוכים היו חסרי אונים אל מול האדונים ובעלי האדמות, אז התפשטו בכל היבשת סיפורים של ניצחון הדרור על בעלי חיים חזקים -דובים, זאבים ונשרים – שהיו סמלי האצולה וסמליהם של אלה שנהגו באיכרים ביד קשה

הדרור הוזכר בתנ”ך כחופש בארץ: “וקראתם דרור בארץ לכל יושביה” (ויקרא, כ”ה י’). דרור היא ציפור בעלת תפוצה רחבה ביותר, והאדם הוא זה שגרם לזה בכך שהעביר את הדרור באופן בלתי מודע במהלך מסעותיו על פני האוקיינוסים. עם זאת למרות החיים המשותפים עם האדם הדרור לא בויית מעולם, ומכאן קיבל את שמו בעיברית שהוא מילה נרדפת לחופש. בתהילים (פד’ ד) נכתב על הדרור: “עוף קטן מנגן כשהוא ברשותו, ואם הוא ברשות אדם לא יאכל עד שימות”. הכוונה שהדרור שהיא ציפור שיר, שאיננה שרה כאשר היא בשבי וגם לא אוכלת – כל זמן שאיננה חפשיה. זוהי ציפור שהיא איננה ניתנת למרות או לאילוף

הדרור מסמל שיעורים חשובים של ערך החופש וערך עצמי. טוב שנזכור שיש לנו את החירות (!) להעלות למודע את הערך העצמי שלנו ולהפכו לערך בלי תנאים. לכולנו יש ערך שאינו תלוי בדבר, ערך מעצם היותנו, המשמעות של הערך שלנו מתבטאת בכך שאנו בחיים, מחזיקים בתוכנו נשמה- ניצוץ מהאלוהים

נסו לחשוב על ילד שעתה הגיע לעולם, דמיינו שהוא הילד שלכם, האם הוא צריך להיות יפה או חזק או מוכשר בכדי שיהיהי לו ערך עבורכם, האם הוא צריך להצליח או להוכיח את עצמו בשביל זה? האם משהו יכול להעלות או להוריד את ערכו בעיניכם? או שהערך שלו הוא חלק בלתי נפרד מכך שהוא קיים בעולמכם. כך גם כל אחד ואחד מאתנו צריך להזכיר לעצמו שלא משנה אם הוא בהתאמה לחברה, למוסכמות, מצליח יפה או עשיר או שאף אחד מכל אלה הוא עדיין בעל ערך שדבר לא יכול לשנתו

באחד השיעורים של הספר הקורס בניסים (105) אנו נדרשים להזכיר לעצמנו בתחילת כל חצי שעה את המשפט: “חלקי חיוני בשביל תוכנית הגאולה של אלוהים”. כמה כוח יש בלהצהיר- אני חיוני עבור אלוהים, כל חצי שעה. העוצמה של החזרתיות מקורה באמת הפשוטה של השכחה. לפעמים קל לשכוח שאנו בעלי ערך , לכן חשוב שנזכיר ונעורר את זה בנו. כשנראה דרור נדע שמזכירים לנו את זה.

אינסוף אפשרויות בריאת המציאות

אשליית החיים

איזון

יצירה

טוטם עכביש:

העכבישים התפתחו מהזמן העתיק ומתוארכים לפני 420 מיליון שנים. הם אינם חרקים, אלא פרוקי רגליים, וישנם כמעט 50,000 סוגי עכבישים הידועים לאדם ורק 30 מהם בעלי ארס העלול להזיק. הם טורפים חרקים ביניהם גם מזיקים.

אינסוף אפשרויות בריאת המציאות 

מפגש עם העכביש כטוטם מהווה תזכורת לכך שאנו יוצרים ו”אורגים” את חיינו, אמונותינו, ואת הדפוסים שאנו נעים בהם על הרשת המחוברת להכל. העכבישה תוארה בסיפורי האינדיאנים כזו שאורגת את המציאות דרך קוריה. 

העכבישים בעלי שני חלקי גוף (במקום שלושה כמו לחלק מהחרקים) שיוצרים את הספרה 8. הם בעלי 8 רגליים, ולמרביתם שמונה עיניים הפזורות בחלק הקידמי של ראש-חזה שלהם המעניקות להם שדה ראייה רחב במיוחד. במכון דווידסון למדע פורסם כי חלקם אף רואים בשלושה ערוצי צבע בשונים דומה לנו בני האדם. 

הסיפרה 8 מקושרת בצורתה לאינסוף, ולגלגל החיים הזורם ממעגל אחד לשני. טוטם זה מזכיר לנו את אינסוף הבחירות היומיומיות שאנו עושים היוצרות את חיינו, ונאספות לרשת גדולה יותר של הוויתנו בכללי. הכל ידוע מראש והרשות נתונה, זוהי זכות הבחירה, ומפגש עם העכביש מזכיר לנו את זה.

העתיד איננו קיים כרגע אלא רק האפשרויות, וכל אפשרות פותחת המון אפשרויות, וכל אחת מהן פותחת המון אפשרויות וכך זה ממשיך. זוהי אחת מתרופות העכביש. אינסוף אופציות לבחירה בחיים.

בחירה משמעותית שאנו עושים היא בדרך שבה אנו מתבוננים על הדברים שאנו חווים. ככל שנבחר להתבונן על הדברים בצורה שנעימה לנו ומרחיבה אותנו, כך תגדל אפשרות התנועה שלנו במציאות. 

העכביש כטוטם מזכיר את אפשרויות המשחק עם הבחירות הללו.

העכבישים בדרך כלל צדים חרקים על ידי לכידתם ברשת דביקה שהם טווים מהקורים שהם מייצרים. 

קורי עכביש הם בין החומרים הביולוגיים המרשימים ביותר שקיימים, והם עשויים מסיבי חלבון מורכבים, גמישים וחזקים. 

הקורים נוצרים בחלק התחתון של בטן העכביש. עובי קור ממוצע הוא כעשירית מעובי שערת אדם ממוצעת וחוזק הקוטר ביחס לחוט פלדה באותו קוטר הוא פי כמה וכמה. 

אריגת רשת קורי העכביש היא תהליך שמחייב סדר מורכב של פעולות, עבורם העכביש זקוק לתיאום מדויק של תפקודיו החושיים והמוטוריים. 

אשליית החיים

העכביש אורג את קוריו ודרכם תופס את טירפו ובכך מזכיר לנו שגם אנחנו יכולים להיתפס באשליית המחשבות, ההבנות, והתנועות הפנימיות שלנו, ולשכוח שיש מעבר למה שאנו יודעים מבינים ורואים. 

אשליית המחשבות משולה לקור העכביש החזק הגמיש ואלסטי.

רשת העכבישה ואלה שנתפסים בה מייצגים את האשליה שבחיים הפיזיים ואת הזמנים בהם אנו נתפסים בקיצוניות של טוב ורע, מתוך שכחה שהכל יכול להשתנות ברגע. 

העכבישים מהווים תזכורת לכך שאם איננו החלטיים מספיק כדי לערוך שינויים במה שאנחנו רואים כגורלנו, יתכן ונתקע ברשת האשליה, במחשבות ובפחדים שנייצר.

לעכבישים אין כנפיים, אך חלקם מסוגלים לחצות מרחקים עצומים באוויר. אך הם לא עפים, הם גולשים על הרוח. 

התופעה הזאת נקראת “בלונאות” – Ballooning, כיוון שמרחפים ברוח בדומה לבלון וכך מסוגלים להתרומם לגובה של כמה קילומטרים.

מחקר שנערך באוניברסיטה הטכנית של ברלין, גילה שהעכבישים חשים את תנועת הרוח, ושהתנאים מתאימים הם יוצרים מעין רשת קורים שמשמשת אותם כמפרש או מצנח רחיפה. 

במחקר אחר שנערך באוניברסיטת בריסטול, נמצא גם שהעכבישים מסוגלים לחוש את השדה האלקטרומגנטי באטמוספרה, ולנצל אותו להמראה.

איזון

לפני שהעכבישים עולים לאוויר, הם מקבעים את עצמם למשטח באמצעות קורים מסוג אחד. לאחר מכן הם מרימים מעט, את אחת מרגליהן הקדמיות, לחוש את הרוח. ורק כשהם מרגישים שהתנאים מתאימים הם משחררים קורים ארוכים מסוג אחר, באורך ממוצע של כשלושה מטרים, ויוצרים באמצעותם משטח דמוי מניפה שמאפשר להם לגלוש באוויר. 

בהתבוננות על תנועת העכבישים נוכל ללמוד שימוש בתודעה שלנו לטובתנו, דרך שימוש בעוגנים חזקים וטובים בתוכנו.

כאשר אנו מחוברים לעוגנים חזקים (כמו לדוגמא ההכרה האלוהית – שהאנרגיה האלוהית היא אהבה, והיא חזקה מכל מציאות שנראית ממשית), וכשיש לנו מטרה מספיק חזקה (כמו אושרנו ובריאותנו) נוכל להעביר את עצמנו מרחק רב ברוח ובמחשבות לאיזורים תודעתיים שנעימים לנו, ובכך לאזן את מחשבותינו ומשם את הרגשות שלנו ואת חיינו.

העכביש סימל את האיזון שבין העבר לעתיד ובין הפיזי לרוחני, והזכרי לנקבי. ומהווה תזכורת לכך שמה שאנו עושים היום טווה את עתידנו. 

העכבישים הם עדינים מאוד, ואם מפילים עכביש מגובה סביר שישבר וימות. אך למרות עדינותם העכבישים הולכים על קוריהם במהירות. הליכתם המהירה תוך שמירה על איזון היא אחת מסגולות טוטם העכביש, להלך בין שתי קצוות, פיזי לרוחני, ערות ושינה ועוד. 

בניית העכביש את הרשת וצורתה מהווים תזכורת לכך שאנו תמיד במרכז חיינו, שעולמנו נארג סביבנו. קורי חיינו נטווים מהדרך שבה אנו מתבוננים ומגישתנו, מתוך המחשבות הרגשות, המילים והמעשים שלנו. לכן טוב שנאזן אותם לכיוון שנרצה מכיוון שהם אלה שיקבעו את גורלנו.

יצירה

העכביש נחשב במקומות שונים בעולם כטוטם של חיזוק אנרגיה נשית יצירתית, ונקרא גם שומר על ידע האלף בית הקדום המתגלם ברשת. כתזכורת להשתמש בשפה הכתובה ובכוח היצירתיות, כך שמילותינו יטוו רשת סביב אלה שיקראו אותן.

אנו מושפעים רגשית ומחשבתית מאינספור גורמים מבפנים ומחוץ לנו: מהמציאות עצמה, מהדברים שקורים לנו, מהאנשים סביבנו, מהאנרגיה שלהם, מהסביבה והחברה, מתנועת כוכבים, מהכוכבים שלנו(אסטרולוגיה), מהחיידקים במעיים שלנו, הכמות הוויטמינים והמינרלים שיש או שחסרים לנו ועוד ועוד. 

טוטם העכביש מזכיר לנו שבתוך כל הקורים של הדברים שאנחנו מושפעים מהם, טוב שנדע שאנחנו יכולים לבחור לאיזה כיוון לטוות את הרשת. כך שנוכל לבחור במחשבה מאפשרת, לזוז, לעשות, ובעיקר להניע את התפיסה שלנו למקום מטיב. 

לכן כשנפגוש עכביש נוכל להתעורר ולשים לב, האם אנו טווים את חלומותינו ושאיפותנו למציאות, האם אנו משתמשים ביכולת היצירתית שלנו לברוא חיים טובים שמחים לנו ולעולם.

כטוטם של יצירה מפגש עם העכביש מזמין אותנו ליצור, מזכיר לנו לטוות חלומות חדשים, לחפש פתרונות למה שכולא אותנו, להשתחרר לגדול, ולטוות קורים בכיוונים שנרצה להלך בהם.

טוטם עוצמתי זה מדבר איתנו על מספר נקודות מרכזיות

אמא אדמה, החיבור לאדמה וקרקוע, קצב והגנה פנימית, ואיזון

הצבים הינם החיה העתיקה ביותר מבין בעלי החוליות, הם היוו מסביב לעולם את הסמל הקדום ביותר לכדור הארץ. לפי מסורות אינדיאניות, אנו נולדים מתוך אנרגיית רחמה של האדמה ושאנו מתים אנו חוזרים לקרבה, ציוריי הצב ושיריונו היפייפה סימלו את אנרגיית האם הנצחית הזו שממנה צומחים חיינו

צבים הם אוכלי כל, סתגלנים ובעלי מסוגלויות רבות, לכן גם סימלו בשבטים רבים תזכורת לכך שאמא אדמה מספקת לנו את כל צרכינו

ישנם צבים גם ביבשה וגם במים. צבי ים בוקעים מביצים שמוטלות על החוף, אך מבלים את רוב חייהם ברחבי האוקיינוסים. רק בהגיעם לבגרות מינית, בסביבות גיל 20, הם יזדווגו, והנקבות יחזרו לחוף ולמקום המדויק שבו בקעו כדי להטיל את ביציהן. ממחקרים נמצאה ההשערה שיכולת זו ויכולות ניווט נוספות מדהימות של הצבים, מקורן בעובדה שהם מתואמים בתנועתם לשדה המגנטי של כדור הארץ

השדה המגנטי נוצר בגלל תנועת הגלעין החיצוני של כדור הארץ, בעומק של אלפי קילומטרים, והשפעתו מגיעה גם לפני השטח ועד לחלל. בין השאר השדה הודף חלקיקים טעונים חשמלית שמגיעים מהשמש בחלקים הגבוהים ביותר של האטמוספרה, (יש שמעריכים שזה אחד מהגורמים המאפשרים חיים על פני כדור הארץ). היכולת לחוש בשדה המגנטי ולהתמצא במרחב היא בתחושה המתקבלת באיברים, תחושה זו נגרמת כנראה מכיוון שהזווית והעוצמה של השדה משתנים במרחב בהתאם לקווי הרוחב- כך שככל שמתרחקים מקו המשווה (צפונה או דרומה) הזווית והעוצמה של השדה גדלים. דבר זה יוצר חתימה ייחודית לכל נקודה בכדור הארץ, החתימה מתבטאת בתחושה מסויימת. תחושה זו מתקבלת בגוף הצב

​

הצב הינו מורה לקרקוע, התנהגותו מלמדת אותנו שקיימת בנו היכולת המולדת להתחבר לרגע הזה. הליכתו האיטית והבטוחה מראה לנו שדרך כך שנבטח בקצב הפנימי נוכל להבטיח הגעה למקום שאילו אנו מייעדים. ושלפעמים “הדרך הארוכה ביותר היא הקצרה ביותר”. ומזכיר לנו את היכולת שלנו להתקדם מתוך כוונה ולא להתפזר

​

הצב מלמד אותנו לסמוך על כך “שהדרך חכמה מהצועד בה”, שהתשובות בתוכנו. ושאם יש עיכובים הם פועלים לטובתנו, גם אם הסיבה בלתי ניראת. נוכל לעצור את המרדף לנשום לליבנו רוך ונעימות ולהמשיך בקצב הלב

טוטם הצב מזכיר לנו שחלק מלהיות קשובים לקצב הפנימי הוא לוודא שלא טעינו בדרך וחשבנו שהחיים הם מירוץ- כי הם לא, ואם הפכנו אותם לכאלה, טוב שנעצור ונחזור לעצמנו לאהבה המדריכה אותנו. לעיתים רק דרך כך נוכל להספיק יותר

​

מי מנוחות זוהי למידה חשובה שנותנת לנו תרופת הצב. החופש להתקדם על מי מנוחות, לנסוע בקצב, לא למהר ועדיין להגיע בזמן. לנהוג לאט ולהגיע לרמזור כמו כולם, לוותר על הלחץ, גם שהשעון מראה כאילו שנאחר ועדיין להגיע במועד הנכון, לחוות עיכוב ולסמוך על כך שהוא לטובתנו – ולראות את זה נקרש במציאות. לסמוך על הקצב בו הדברים קורים. מכיוון שלשחרר את הדבר שאנו רוצים מכל יאפשר לו להגיע, כמו החוק היקומי שאומר- שמה שנברח ממנו יתפוס אותנו, ומה שנרוץ אחריו יברח

​

הצב משמש תזכורת לחיבור האדיר והאינסופי שיש בנו לאדמה ולטבע- זה שבנו וזה שמחוצה לנו, וגם את העובדה שנוכל בכל עת לפנות לאדמה לקבל שפע וריפוי

​

לכן אם נעלמנו בסבך של הזדהות עם רגשות שליליים ותפיסת מציאות קשה, האמנו למחשבות שאינן בוטחות בקיום ובכך פיתחנו חרדות ולחצים הגיע הזמן שנתחבר לתרופת האדמה- נוכחות ברגע הזה, הכאן ועכשיו.נוכל לעשות זאת בכך שכל יום נתבונן מה אנו כן מעריכים בחיינו, ומה טוב במה שניתן לנו. ההתחברות לטוב והכרת התודה תחבר אותנו לתרופת האדמה, ותעלה לנו את הסרטונין. ולאחר תרגול של שבוע ומעלה נתחיל לחוות את החיים אחרת, טובים ומאפשרים יותר. טוב שנתרגל את תרופות הצב ככלי לחיים

​

הצב כסמלה של האדמה, מזכיר גם את החשיבות שבמגע עם האדמה, הקשורה לאנרגיה היצירתית השוכנת בתוכנו ומחוצה לנו. ומזכיר לנו שבמידה ואיבדנו אנרגיה, או שהפכנו מרחפים או לא מרוכזים, וגם בעת סערה פנימית – טוב שנצעד יחפים על אדמה על מנת לייצר הארכה ולהתקרקע

​

למעשה ייטיב עם גופנו ונפשנו שנדרוך יחפים על אדמה לפחות פעם ביום. ההשפעה הטובה של הליכה על האדמה נאוצה בין היתר בכך שהמטען החשמלי של האדמה הוא שלילי, (גם עקב פגיעת הברקים בקרקע), לעומת המטען החשמלי של הגוף שלנו שהוא חיובי. כשנצעד יחפים על אדמה תתרחש זרימה של אלקטרונים מהאדמה לתוך גופנו. זרימה זו עוזרת באופן ישיר לריפוי טבעי של דלקות ופצעים, הפחתת סטרס וכאב, מסייעת לשינה איכותית ומגנה מהשפעות של קרינה מזיקה. כל זאת רק מללכת יחפים על האדמה

​

הצב טומן את ביציו בחול ובכך מלמד על היכולת לפתח את הרעיונות שלנו לפני שאנו מוציאים אותם לאור. לא לרוץ ובכך לפספס אלא להיכנס פנימה להתבונן, לשקול ודרך זה לפעול את הפעולה הנכונה. הצב מדגים לנו את איכויות ההאטה. אנו רואים זאת בחי ובצומח. נוכל להינות מהפרי רק אם נקטוף אותו בזמן כאשר יבשיל, ואם נרצה לגדל גור לא נפריד אותו מהוריו לפני הזמן. בכך מזכיר לנו את ההזדמנות להתפתח בקצב ובעונה הטבעית

הצב מסוגל להתהפך כאשר הוא מונח על גבו דרך שריריי הראש והצוואר החזקים שלו, ולכן יופיע כטוטם שיעזור לנו בזמנים בהם חשוב שנשתמש בראשנו ובידע שלנו כדי לייצב את עצמנו כשעולמנו מתהפך

​

כאשר נפגוש צב מת או הפוך על גבו ולא מצליח להתהפך בחזרה, ייתכן וזוהי תזכורת שהתרחקנו מהאדמה, שהפרזנו בשימוש בפלסטיק, שהשתמשנו לשווא במוצרים לא מתכלים, שזיהמנו, או זרקנו אשפה במלי לחשוב למחזר או לנקות אחרינו. חשוב שנזכור שאת כל מה שהרסנו נוכל תמיד לתקן. שריון הצבים מהווה למעשה את עמוד שדרה שלהם והצלעות. ומזכיר לנו שכל הדברים מחוברים, כך גם אנחנו וכדור הארץ בו אנו חיים

​

הצבים יכולים להכניס את כול איבריהם לשיריון, תרופת הצב מזכירה לנו את היכולת שבנו להיכנס פנימה על מנת לצאת החוצה מתוך הדיוק הפנימי. טוטם הצב מעורר אותנו לכניסה פנימה להתבוננות לפני פעולה, לתת לזרימה הטבעית של הדברים לפעול עבורנו

​

שריון הצב הינו חלק אינטגרלי מגופו, ומורכב מהצלעות שלו, חלק מעצמות הכתפיים, ועצמות נוספות ועוד. החלק החיצוני של השריון מורכב מקשקשים מיוחדים, שמקורם בעורו. חלקו התחתון של הצב מכוסה ומחובר אל שריון הגב ב”גשרים” של עצם. השריון בעצם מחובר לעמוד השדרה של הצב

​

מדעני גילו ממצאים המעידים שהשריון התפתח כחלק ממנגנון חפירה באדמה וכי מיני צבים קדמונים חיו לפני כ- 260 מיליוני שנה באדמות דרום אפריקה. תנאי המחיה באזור הזה היו קשים מאוד ולכן הצבים פיתחו תכונה פיזיולוגית ייחודית בצורת שריון

​

התרחבות הצלעות נועדה לחזק את השלד כך שישמש בסיס יציב לאיברי חפירה חזקים. ההתחפרות באדמה אפשרה לצבים להימלט מתנאי המחיה הקשים וכך הם שרדו, הדבר מזכיר לנו את יכולת ההגנה הפנימית ההישרדות הטבועה בנו

​

קיימת בנו יכולת הגנה פנימית, היא מוטמעת בגופנו, דרך חוויה ריגשית, אינטואיציה או ידיעה פנימית עמוקה. הצב מזכיר לנו שזה קיים בתוכנו. ויכול לבוא לידי ביטוי ביכולת המדוייקת להבחין מתי נכון לנו ללכת ומתי להישאר, ברגעים בהם אנו יודעים בתוכנו מתי טוב שנכבד את רגשותינו וניכנס פנימה, בהתבוננות מודעת על העולם הפנימי שלנו ועוד

​

שריון הצב הוויה מגוון סמלים עתיקי יומין. במזרח הרחוק, חלקו העליון היווה סמל לשמיים – וחלקו התחתון היווה סמל לארץ- לכן במקומות אלה קסם הצב נחשב כמקשר בין חומר לרוח, המחבר בין העליונים לתחתונים, והשתמשו בו בטקסים לקבלת ברכת שמיים וארץ

​

הצב מזכיר לנו שהדרך לשמיים עוברת דרך האדמה לכן חשוב שצמיחה רוחנית לא תהיהי מנותקת מהקרקע. לכן אם חוויתם הארה או קפיצה תודעתית, זכרו לתת לגוף מה שהוא צריך, להתקרקע, להתמיד בתנועה טובה ובאכילה נכונה

​

בזמנים אלה בהם ההתפתחות התודעתית מואצת, חשוב שנטפח את הגוף הפיזי הרי הוא הכלי שיש לנו כאן על האדמה המאפשר את הצמיחה אל האור הפנימי. הקשבה לקצב הפנימי, תנועה, תזונה נכונה, וכל דבר חיובי המקרקע אותנו כמו להיות חלק מקהילה והעמקה וטיפוח מערכות יחסים. אלו כלים אדמתיים רבי עוצמה בצמיחה הרוחנית

​

תזכורת טובה זו תגיע אלינו בדמות הצב

​

​

​

יתוש ענק

האטה

איזון ומחזוריות

הקשבה ויציבות

זמניות ונוכחות ברגע

בתקופה האחרונה הם נוכחים בכל מקום שאני מסתכלת, לכן החלטתי לחקור את הטוטם שלהם, נדהמתי עד כמה הם מתאימים לזמן המיוחד והכל כך שונה שאנו חווים היום. אז קבלו אותם, יתושי הענק

​

היתוש הענק הוא למעשה שייך למשפחה הגדולה ביותר בסדרת הזבובאים, הנקראים הטיפולתיים, שהם לא יתושים. אך הם נקראים יתושי ענק/יתוש זכר/ יתוש ארוך רגליים בהגהה עממית, היות והם בעלי דמיון ליתוש במראה. אך הם גדולים בהרבה, מעופם איטי וגמלוני, בניגוד ליתושים עוקצים הם אינם ניזונים מדם, וגפי הפה שלהם אינן מאפשרות לעקוץ. אז אינם עוקצים או פוגעים בבני אדם

​

משפחת הטיפולתיים מונה למעלה מ15000 מינים, 23 בישראל. רוב המינים דומים

למרות צורתם ותנועתם בחלל הנראית כמעט מסורבלת, זוהי חיה עתיקה, הקיימת מתחילת העידן הנוכחי, שלמעשה הצליחה לשרוד ולשגשג מתקופת היורה הראשון (לאחר תום עידן הדינוזאורים) שזה למעלה ממאה מיליון שנים.

הטיפולתיים נפוצים כמעט בכל העולם, אך חובבי לחות ואזורים עשירים בצמחים, ומעדיפים בעיקר אזורים טרופיים. הם יצורים של מים ושל יבשה, אך היות והם עפים נחשבים גם ליצורי אוויר, מכאן שמחזיקים בשלושה אלמנטים, מים, אוויר ואדמה. המיים מסמלים את האלמנט של הרגשות ותגובות, האוויר של האינסופיות של המחשבות, והאדמה את הקרקע והיכולת לפעול טכנית וברגע. מזכירים לנו שגם אם אנו נשטפים בזרם רגשות נוכל להנהיג את מחשבותינו לטובתנו ופעול טכנית על מנת להתקדם לאן שרצינו.

האטה

הטיפולתיים עפים באיטיות מרשימה, התנועות שלהם נראות כבדות ומדשדשות. אם הטיפולה התעופף באיטיות לידנו נוכל לשאול בתוכנו, האם זה זמן נכון עברנו לקחת מרווח נשימה? האם יש דברים לא נחוצים שכופים עלינו קצב שלא תואם ניגון פנימי, שנוכל לשחרר? האם זהו זמן שמאפשר להרפות בו את הקצב, ולהאט? אם כך הדבר, נוכל לעשות זאת בדרך של מודעות, להתמקד בתחושות הגוף, ולהוריד הילוך דרך מודעות לנשימה, ולהרפות. גם בסיפור המקראי של בריאת העולם, אלוהים בורא כל, לקח יום למנוחה, בכך לימד אותנו את העוצמה והחשיבות שבזה. יש משפט שאומר שבתי החולים מלאים באנשים שלא היה להם זמן לנוח, וסופסוף עכשיו יכולים “לשחרר את הרגל מהגז”

​

מנוחה מלאה היא בכל הגופים. לנוח זה לא רק לשכב ולהרפות את הגוף, מנוחה מלאה היא להרפות מדאגות ולחצים, לשחרר את השכל והמחשבות שמייצרות אי שקט. במקביל ניתן גם לחוות מנוחה בגוף הרגש, לשחרר את הרגשות, דרך ביטוי ריגשי (כאשר אנו לבד לבכות/לצעוק/לשחרר רק דרך הרגש ולא דרך המחשבות, לבטא מול עצמנו כל דבר שעולה בנו באופן אותנטי, עד שמשתחררת מתוכנו אנחת רווחה או עד שאנו מרגישים הקלה). על מנת שנוכל לפרוק רגשות תקועים ומועקה רגשית, ולנוח

נוכל לנוח גם ברוח. יש תרגול שמזמין אותנו “לנוח באלוהים“. לנשום את העובדה שיש משהו גדול יותר מאיתנו, שפועל עלינו כל הזמן. (נוכל לקרוא לו איך שמרגיש לנו, אלוהים/ קיום/ אחדות/ קוסמוס/ ניצוץ נשמתי וכ’ו) וניתן לסמוך עליו ולנוח בידיעה שהוא אהבה, ושגם ככה המושכות בידיים שלו ולא שלנו, אז אפשר להרפות ולתרגל מנוחה בו

איזון ומחזוריות

הטיפולתיים מתפתחים בגלגול מלא, ביצה, זחל גולם ובוגר. משך מחזור ההתפתחות יכול להימשך בין כמה חודשים, עד 6 שנים (באזורים ארקטיים בעלי אביב קצר שלא מאפשר סיום מחזור גדילה של הזחלים) אך זה משתנה מאוד בין המינים, ומושפע מאוד מגורמי אקלים ומגורמים נוספים שטרם הובנו למדע. בכך מזכירים לנו שאנו במטמורפוזה. ההשתנות והיכולת להיות משהו שונה לחלוטין בכל שלב התפתחותי, מזכיר לנו שאנו דבר קבוע שמשתנה כל הזמן. נכון לנו להתבונן על כך. הטיפולה שולח אותנו להעריך את עצמנו על השינויים שכבר יצרנו, ולראות ולתכנן לאן אנו רוצים להתפתח עוד, מי אנו בוחרים להיות.

מחזור החיים שלהם מתקיים פעם בשנה, אך רק בהינתן תנאים. מכיוון שביצי  טיפולתיים לא בוקעות אם אין להן תנאי מזג אוויר נוחים ונעימים. באיזורים בעלי תנאים קשים הביצים נשארות בתרדמת עד שנעים בחוץ מספיק על מנת להתבקע. במינים מסויימים, ביצי הטיפולתיים יכולות במזג אוויר קר לקפוא ולהפשיר שנים, ומספר מחזורים, ולהישאר ללא פגע, בהמתנה לתנאים נוחים יותר לצאת לאוויר העולם. ברגע שבוקעים הזחלים שורדים וחיים בסביבות חיים שונות ומגוונות, במים וביבשה. והם קומפוסטרים נפלאים, בעלי תפקיד חשוב בתהליך האורגני של פירוק עלים.  כך גם הזחלים, זחלי הטיפולה יכולים לחיות עד ארבע שנים בטרם יהפכו לגולם, המדע עוד לא גילה מה משפיע על קצב זה.

שנראה טיפולתיים נוכל לשאול את עצמנו האם לחצנו ליצור, לפעול, לבחור או להוציא דבר מה מתוכנו, בזמן שעדיין לא נעים לנו? האם נלחצנו מהזמן שחולף? מהגיל שלנו? מהספק? מרעיונות שכליים שאינם מתואמים איתנו ועקב זה רצינו לפעול, למרות שזה הרגיש לא מדויק? וכ’ו.. נוכל להתבונן בטיפולתיים ולראות איך להיות מחוברים לקצב הפנימי ולסמוך עליו, בסבלנות בהקשבה.

הקצב יוצר את המוזיקה, וכך גם הקצב הפנימי שלנו. על מנת שנחווה את הניגון שאנו רוצים לחוות נצטרך ללמוד להקשיב גם לתנועה הטבעית שבתוכנו. בכך שנסלח לעצמנו, נסמוך עלינו, ונהיה קשובים למה שאנו יודעים שאנו צריכים על מנת לשרוד להיות ולשגשג.

מרגע שבקעו מהגולם הטיפולות הבוגרות מחפשות להזדווג בלבד. וברובן לא צריכות שתיה או מזון כלל(למעשה פיהן לא מותאם לאכילה), ולעיתים רחוקות, רק אם נמצא לידן, ילקקו מעט טל. בכך מפנה אותנו הטיפולה להתבונן על ההזנה שלנו. שהטיפולה מופיעה נוכל להרגיש האם אנו באמת צריכים את כמות המזון שאנו צורכים והאם נוכל לוותר על הארוחה הבאה, לפעמים הארוחה החשובה ביותר היא הארוחה שלא אכלנו.

יציבות

רגליהם ארוכות מאוד וכוללת 5 פרקים, הירך, פיסת הרגל, השוק, הטבעת קולית, והקולית, שבין השתיים האחרונות קיים סדק מובנה. ככל הנראה על מנת לאפשר ניתוק מהיר של הרגל, מכיוון שכאשר הם נתפסים על ידי טורף הם פשוט מנתקים את הרגל ונחלצים, והטורף נשאר שרגל בפיו. בכך מלמדים אותנו שאנו יכולים ברגע להתנתק מכל דבר שטורף אותנו. בין אם זה הרגלים, מחשבות, מערכות יחסים, רעיונות, ותפיסות והגדרות עצמי, אם זה לא תומך בנו, אין צורך לחכות שיטרוף ותנו. שנפגוש טיפולה נוכל להתבונן האם יש משהו שכדאי שנחלץ ממנו, אם כן טוב שנזכור שבכל נפש מצוייה היכולת להתעלות, כך גם בנפשנו. נתנתק ונשחרר ממה שמזיק לנו. יכולת זו מלמדת אותנו ומאפשרת לנו יציבות, לכן הטיולה נחשבים כטוטם ליציבות, שכתמיד היא קודם כל פנימית.

זמניות ונוכחות ברגע

מרבית ההזנה של הטיפולתיים היא בתקופה שבה הם זחלים, כבגירים כל מרצם מיועד להזדווגות. ברגע שבוקעים מהגולם, הטיפולות הבגירים מחפשים להזדווג, למעשה הם מזדווגים לרוב זמן קצר לאחר הגיחה מהגולם. ההזדווגות לרוב נמשכת כמה דקות אך במספר במינים שונים עשויה להימשך שעות ארוכות. הם יכולים להזדווג בדרכים רבות ומגוונות, אפילו בכך שרגל נוגעת ברגל. בכך מלמדים אותנו על הישרדות

​

מרגע שיכולים ולעוף ולהתרבות, זה מה שהם עושים ולכן בין היתר נחשבים למשפחה מאוד מצליחה ומרשימה ביכולת שלה לשרוד כמין

​

הטיפולה שימוש כטוטם לנוכחות ברגע ושימת לב להשקיע את הכי טוב שלנו ברגע הזה. החיים אינם תרגול לרגע הבא, הרגע הזה הוא המשמעותי ביותר

​

הטיפוליים הבגירים חיים פרק זמן קצר, בין כמה ימים לכמה שבועות. ככאלה, הם משמשים תזכורת מתמדת להעריך ולנצל את אורך החיים שיש לנו, ולקבל החלטות נבונות ביחס למה כדאי לנו להעביר את זמננו היקר

​

אז אם  גם אתם פוגשים את הטיפלה, האטו וקחו את הזמן למצוא את היכולות והתרופות הללו בתוככם.

הישרדות
התמדה ועיקשות
יצירתיות ומהירות
שחרור מהפרעות, וצמיחה דרך נקיון תודעתי

הזבוב הוא אחד החרקים הנפוצים ביותר בעולם, מכיוון ששורד כל, וגם בתנאים הקשים ביותר מסוגל למצוא מזון, להתרבות ולשגשג בהצלחה.

טוטם הזבוב מביא איתו את מסר בשורת ההתמדה, מזכיר לנו שגם אם קשה, טוב שנתמיד ונמשיך, כי הדברים הולכים להשתפר. מסר הזבוב הוא שהדרך היחידה היא התפתחות.

הזבוב מרעיש ומציק ומעביר מחלות. הוא טוטם שמעורר אותנו לבדוק האם יש סכנה שיש להתייחס אליה? תפקידו להזכיר לנו לא להתעלם מסכנה אפשרית, לראות אותה כעת לפני שהיא מגיעה, ולטפל בה.

מוחם של הזבובים הוא בגודל גרגר מלח, אך זה לא מונע מהם להגיע למסוגלויות עצומות ולמרות היותה מאוד קטנה, מערכת העצבים של הזבובים מורכבת, מסובכת ומדהימה:

כדי למצוא את הכיוון ממנו מגיע קול כלשהו, מוחנו מודד את ההבדל הקיים בין הזמנים שלוקח לקול להגיע לשתי האוזניים שלנו, ומודד את ההבדל בעוצמה של אותו הקול כפי שנקלט בכל אוזן. הזבוב (למרות האתגר שקיים בכך שאוזניו קרובות זו לזו) מזהה הבדלי זמן פי אלף יותר טוב מהאוזן האנושית (לפי ארגון הביומימיקרי הישראלי)!. יתרה מזאת, לאחרונה פיתחו מדענים מכשירי שמיעה משופרים לבני אדם, המבוססים על דרך שמיעתו המדהימה של הזבוב.

זבובים חומקים מטורפים בעזרת תמרונים זריזים, הם נעזרים ביכולת תעופה יצירתית ומהירה. הם יכולים לשנות את מסלול המעוף שלהם בפחות מאלפית שנייה. כך שהם פועלים כמעיין אקרובטים אוויריים נועזים וחכמים. ועל מנת לבצע תמרוני התחמקות מרשימים, ויוצרים פניות מדויקות.

​הזבוב מניע את כנפיו כ 200 פעמים בשנייה, שינוי אחד של תנועת כנפיו מסוגלת בקלות להפנות את כל גופו לכיוון ההפוך, ובמקביל באופן מפליא לשמור על תאוצה מתמדת! בכך מזכיר לנו טוטם הזבוב שבכל רגע נוכל לחמוק מכל תפיסה סוגרת, ושהדבר מסוגל להאיץ את ההתפתחות שלנו.

​הזבובים הקטנטנים ממלאים תפקיד רב חשיבות אקולוגית. הם יכולים להפוך כל חומר נרקב לחיים חדשים. בכך מזכירים לנו שגם אם אנו עוברים כרגע קושי, כאב או אכזבה שנזכור שאנו יכולים להפוך את זה להזנה לצמיחה חדשה בתוכנו.

טוטם הזבוב מניע אותנו לקחת הזדמנויות במהירות, לזהות אותן ולקפוץ עליהן. הזבוב מעוצב לשרוד בתנאים הגרועים ביותר ולהפוך זבל לבעל ערך, בכך מזכיר לך שהזבל שעברת הוא על מנת להפוך לדשן בחייך. הוא התזכורת להפוך את הטראומה או הכאב והסבל שעברת, לכוח טוב וחיובי בחייך. עיניו של הזבוב מכסות חלק ניכר מראשו. דבר זה מזכיר לנו את השפעתה המכרעת של הצורה שבה נתבונן על הדברים, על חיינו.

טוטם הזבוב הוא סמל לכך שקיים בנו את הפוטנציאל לקחת דבר שלילי וכואב או הרסני בחיינו, ולהפוך אותו לחיובי מעצים ומצמיח בתודעה שלנו. מכיוון שעדיף שנספר את סיפור חיינו לעצמנו, בצורה שתחזק אותנו מנקודת מבט שלפיה כל הרע שעברנו הוא חלק מהטובה הגבוהה העובדת עבורנו, הבא על מנת לתת לנו ולחיינו משהו מזין ובעל ערך להמשך.

טוטם הזבוב מפנה אותנו פנימה לשאול, האם יש דברים בהלך המחשבה שלי שפוגעים לי בחיים? האם אני משתמשת כהלכה בזמן שלי? האם שנאה וכאב נוכחים כרגע בחיי ? זמזום הזבוב מזכיר לנו להקשיב, האם אנו עושים את המיטב שלנו לקטוע את השורש של השליליות בחיינו ?

ישנם מיני פרחים רבים שהזבובים עבורם הם צורך קיומי, לעיתים אף יותר מהדבורים. יצורים זעירים אלה רבי חשיבות לחיים בכדור הארץ. כמה קטנים ומציקים כך חשובים. כך גם הלך המחשבות, המילים והמעשים שלנו, גם אם לעיתים נראים קטנים ולא כל כך משפיעים הם בעלי משמעות אדירה על חיינו, וטוב שנשתמש בהם לטובתנו ולטובת הכלל.

​הזבוב מתפתח מביצה לזחל תוך כמה ימים, ומגיע לבגרות מינית מלאה תוך כ12 שעות וכבר יכול להעמיד צאצאים. הוא תזכורת חשובה לכך שהחיים הם קצרים, ושאי אפשר לדעת מתי יסתיימו. לכן טוב שנעשה את מה שרצינו כעת, שנגשים את חלומותינו בזמן הזה, מכיוון שלא ניתן לדעת אם יהיה לנו את מחר.

הזבוב מביא איתו את המסר לפעול עכשיו ולקצר, לקצר את מה שאנו אומרים או עושים. לעולם לא נדע איך מה שנוציא יחזור אלינו, הזבוב מזכיר לנו לקצר ולהיות במודעות, על מנת שנוכל לקצור שפע.

​הזבוב מזמזם ומרעיש ומהוה תזכורת עבורנו להשתחרר מריכולים או משקרים ולהיות ערים למה שאנו מכניסים לתודעה שלנו. כאשר נפגוש זבוב נוכל לשאול את עצמנו האם אנו אמיתיים עם האדם שעומד מולנו? הזבוב מגיע להחזיר אותנו למסלול של האמת, ממנו נצמח ונתחזק.

הזבוב מזמזם ולא נותן לנו לנוח כאשר יש משימה כלשהי שאנחנו צריכים לטפל בה, וחשוב שנעשה זאת עכשיו. או אם יש מישהו או משהו שלא מדוייק לנו בחיינו ואנו ממשיכים איתו ומנסים לדחוק את תחושות הלב והבטן שלנו הצידה, הזבוב לא יירפה עד שלא ניסתכל על מה שאנחנו צריכים ונטפל בו. הזבוב מגיע כשיש דברים שאנו מזיזים הצידה אך אם לא נטפל בהם כרגע המצב כנראה יורע.

כמו כל חיה שנפגוש, גם הזבוב מפנה אותנו פנימה, הוא מעיר אותנו להתבונן, האם אנו תופסים את עצמנו כמעצבנים? מגעילים? לא חשובים ? חסרי ערך ? האם אנו מדברים בצורה שלילית על עצמנו ? על כל מחשבה שלילית והרסנית שיש לנו, ניתנת לנו גם את הזכות לא להזדהות איתה, ועל ידי כך לא לבחור בה- ובכך לא להיפגע על ידה

הזבוב מציק לנו להפסיק את ההתנהגות הזו, לראות שהיא נבחרת על ידינו. והוא יזמזם לנו עד שנחליף אותה, בתזכורות חיוביות ואוהבות על עצמנו

אולי שכחנו כמה חשוב שנעניק אהבה לעצמנו, הזבוב לא ירפה עד שנזכר ונתרגל. אנחנו לא המחשבות שלנו, אנחנו בעלי זכות בחירה מלאה על התודעה שלנו.יש ציטוט נפלא של הקורס בניסים, שאומר “מחשבות התקיפה שלי מתקיפות את הוויתי, אך שום דבר שאיננו ממשי אינו יכול לתקוף את הוויתי”.

יש תרגיל תודעתי נפלא שעוזר בעיקר מול מחשבות אובססיביות או מחשבות תקיפה. מחשבות תקיפה, הן מחשבות התוקפות את ההוויה שלנו, וגורמות לנו להתכווץ או להרגיש לא טוב. הן לעולם לא נכונות או תורמות ולכן עדיף שלא נזדהה עימן.

התרגיל מזמין אותנו להמציא שם גנאי מצחיק- כמו פוסטי או קרצי, וברגע שיש מחשבה שאינה מרחיבה אותנו או שמציקה לנו, לזהות שזו מחשבת תקיפה ולכן היא פוסטי או קרצי, לזהות אותה בשמה להודות לה, אך לא להזדהות איתה ולהאמין לה (לעולם לא להיאבק, את הכל ניתן להשיג בדרכי שלום). ובמקביל, להכניס מחשבה או שניים מרחיבות ונעימות, במודע.

חשוב שנברא מרחב נעים בתוך הבית הפנימי שלנו, דבר זה יכול להתקיים דרך בחירה ותיעול של המחשבות (גם האוטומטיות שלנו).

הזבובים הינם בעלי גלגול מלא. ביצה, רימה, גולם וזבוב, לכן הם גם סמל לטרנספורמציה. ומסמנים שהחיים סביבנו מתחילים להשתנות. ושאם נקבל בברכה את השינויים האלה נוכל להשיג עוד שינויים טובים שיתמכו בנו ישפרו את חיינו. הזבוב מגיע לעזור לנו להתקדם הלאה מסיפורי העבר, ולהוביל אותנו לטרנספורמציה נדרשת בחיים.

הזבוב שנמשך לטינופת מתנקה המון. נוכל לראות זבובים מנקים את עצמם במה שנראה כמעט בלי הפסקה, זאת מכיוון שחיות זעירות אלו הטסות במהירות מתלכלכות במעופן. היות שהאוויר מלא בחלקיקי אבק שנצמדים לגופם הקטנטן ומפריעים למצוא טינופת להגיע אליה. זהו מטרד מכיוון שברגליי הזבוב חיישני ריח, טעם ומגע. בפעולת הניקוי הזבוב למעשה גם מריח, ממשש וטועם את הלכלוך שנדבק אליו.

הזבוב חוכך כפותיו כדי לנקות את עצמו, הוא בעצם משפשף את כל חלקי גופו, אך את ידיו, הוא מחכך יותר מכל חלק אחר. הוא משתמש בהן כדי לנקות את הלכלוך מכל החלקים האחרים. חלק ממיני הזבובים מתנקים אף יותר כאשר הם בחברת זבובים אחרים בעיקר אם הם בני המין השני. והזבובות מתנקות יותר מהזבובים.

כך גם התודעה שלנו, כל רגע נוכל לנקות את עצמנו מלכלוך תודעתי על מנת שהסנסורים שלנו ישארו פתוחים וקולטים. הזבוב הוא השורד האולטימטיבי דווקא רגישותו ועדינותו מאפשרים לו להיות כזה, מראה לנו את הדרך למודעות נקייה.

לפי מחקר שפורסם במגזין המדע science advances הוכח שזבובים נוטים לסבול מכאב כרוני. ממצא זה עשוי לעזור להבין את התופעה הזו בבני אדם. ולכן כאשר מנסים להרוג או לגרש זבוב טורדני ייתכן שלמעשה גוזרים עליו חיים של סבל.

הזבוב מגיע כחיית טוטם כאשר אנו מרגישים חסרי כשרונות או יכולת לעשות מה שאנו רוצים. הזבוב מציין את היכולת שלנו לשינוי מהיר במחשבה. במעופו ובהתנהגותו העיקשת המשיגה את מטרותיה, דוחף אותנו הזבוב הנפגש עימנו, להשיג את מה שאנו רוצים בחיינו, להגשים את חלומותינו,לפעול עכשיו, ולא לוותר.